דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"

תת-פרקים:

• דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"
• רוב האנשים עדיין לא מוכנים "להתנתק".
• בניית הרצון – השאלה , כדי ליצור פתח להגעת המדריך
• אין אדם משחרר עצמו מבית האסורים – הצורך במורה
• החוכמה שבלהיות תמיד תלמיד –(תלמיד חכם)
• סכום – האומץ לקפוץ

 דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"

אז מה מרכיב את המטריקס, ואיך נוצרת הבועה שמסתירה לכל כך הרבה אנשים את המציאות האמיתית? מה
תופס את מוחנו ? איך זה עובד?

המאפיין העיקרי של כל מה שאנו תופסים בעולמנו הוא סופיות , או כפי שמבטאים זאת הנביאה וס"מית לאורך הסרט:"כל דבר שיש לו התחלה – יש לו סוף". אמנם גם המחשבות והרגשות וכל דבר אליו אנו מודעים יש לו גבולות , אולם המאפיין העיקרי של אותה מציאות סופית הוא כמובן החומר, ולכן הוא המסך הראשי שמסתיר את האור של האמת. חכמים המשילו זאת למטבע שככל שמחזיקים אותו יותר קרוב לעין, כך הוא יותר מסתיר את אורה של החמה. המשל ברור. ככל שהאדם יותר תלוי בגשמיות של העולם, כך ראייתו הרוחנית מצטמצמת ונעלמת. מה הסיבה?

העולם הוא אוסף אין סופי של תדרים. לכל תדר אורך גל – גבולות המגדירות אותו. החושים תופסים כל אחד מקטע מסוים מהרשת הכללית של אוסף התדרים האין סופי. למשל הראיה "חשה" באורכי גל בעלי תדירות ולכן רואה יותר מהאדם. שמיעה "חשה" בתדרים מ C דבורה ממוצעת יכולה לראות אפילו עד .B עד A מערך וכך כל אחד מחמשת החושים חש במקטע קטן ומוגבל מהרשת הענקית .I כלב יכול לשמוע אפילו עד . G עד F שעוטפת אותנו. תמונת המציאות שלנו בעצם מתבססת על מספר מקורות קטן ומוגבל היוצר עוות ענק בתפיסה, כאשר כל מה שנמצא מעבר לתפיסה החושית שלנו אנו בעוונותינו מחשיבים לא מציאותי. החושים נותנים חלק מהתמונה של האמת, אבל כשאנחנו עושים מהחלק הזה שלם אנו מקבלים שקר מכוער.

האדם נולד לתוך עולם סופי זה של תדרים ומתרגל להכיר דרך חושיו את המציאות הפיזית הסופית שמסביבו. הוא בעצם מתרגל לקבל את כל הרגשת החיות שלו ממערכת חושים מוגבלת זו. לאט לאט הוא נהיה תלוי בחיות ובהנאה שהוא רגיל להפיק מכלי חישה אלו וכך הוא נהיה משועבד להם. השעבוד מתבטא בכך שבכל פעם שהבנה מסוימת או לימוד מסוים נתפס כמאיים בצורה כל שהיא על אפשרויות ההנאה שלו ברמותיה השונות , הוא פשוט מנתק את הזרם של המחשב – של החשיבה. בלשון התורה זה נקרא שוחד. שוחד גופני או רגשי שפשוט מעוור את עיני השכל מלראות נכוחה את ההוויה. בלשון הפסיכולוגיה המודרנית זה נקרא דיסוננס קוגניטיבי , כפי שמסביר זאת הארכיטקט, שהרגש "עוצב" כדי להתגבר על ההיגיון והשכל הישר. הרבה שיטות רוחניות מהמזרח בנויות על הדממה של חמשת החושים (מדיטציה) על מנת לנטרל שוחד בלתי פוסק זה, כדי לזכות אולי לשמוע או להרגיש הרגשה חוץ-עולמית (רוחנית) מבלי שכוחות הגוף יפריעו. גם בני ישראל קיבלו הכרת טובה מאלוקים על כך שהיו מוכנים לעזוב את סיר הבשר במצרים וללכת אל המדבר – למקום ששם אין להם כביכול שום חיות, כדי שאח"כ, בזכות האמון, יזכו בחיות ברמה גבוהה יותר.("זכרתי לך חסד נעורייך…לכתך אחרי למדבר, לארץ לא זרועה").
זה הכישוף של מצרים שלא מאפשר יציאה.
זו הסיבה שרוב האנשים לא מוכנים עדיין להתנתק.

למעבר לתת פרק הבא "רוב האנשים עדיין לא מוכנים "להתנתק" לחצו כאן>>