נושא האכילה בסרט מופיע מספר פעמים במופעים שונים :
• הגלולה האדומה / כחולה של מורפיוס
• הסוכריות/עוגיות של הנביאה
• הסטייק של סייפר / המסעדה של המרווינג’אן
• הדייסה של לוחמי ציון
בדוגמאות אכילה אלו מנסה להעביר לנו הסרט מספר רעיונות הקשורים במהות הרוחנית של המזון, כאשר הקו המנחה את כולם הוא : יש השפעה רוחנית אדירה לסוג האוכל, לצורת האכילה, לכמות האכילה ולסיבת האכילה. ראשי תיבות: מ-א-כ-ל. מה, איך, כמה, למה.
הגלולה האדומה של מורפיוס
בכוונה תחילה בחרו יוצרי הסרט לערוך את נקודת המפנה, הבחירה והשחרור של ניאו סביב אכילת הגלולה האדומה. מורפיוס מציב בפני ניאו את הבחירה בין הגלולה הכחולה שמשמעותה חזרה למיטה בחיים ה”נורמאליים”, רדומים בתוך עולם האשליה ולהאמין במה שהוא רוצה להאמין (‘איש באמונתו יחיה’ של סמית והאקזיסטאניצליסטים), לבין הגלולה האדומה שתאפשר לו להישאר בארץ הפלאות {פלא אותיות אלף בסדר הפוך – הסתכלות מכיוון האות ב’ שבה נברא העולם לכיוון האלף שהייתה לפני הבריאה (אלופו של עולם) בסדר הפוך} ולרדת עד עומקה של ההוויה.
קטע ראשון זה מלמד כי לאכילה יש השפעה עמוקה על מצב תודעתו של האדם וכיוון התקדמותו הרוחנית. האכילה הגשמית היא בעצם ביטוי גס של ה”אכילה” הרוחנית (חשיבה ולמידה). כשם שמערכת העיכול הגשמית מפרקת את האוכל הגשמי ובונה עם מרכיביו את הגוף הגשמי, כך מערכת העיכול הרוחנית “מפרקת” את העולם ומעכלת אותו, ובונה ממנו את האישיות. המערכות קשורות זו בזו. הן בעצם אותה מערכת באוקטאבות שונות. זאת הסיבה שסטודנטים שמתישים ע”י לימוד אינטנסיבי את העיכול המנטאלי, גם מתישים את מערכת העיכול הגשמית והאיברים הקשורים בה. זאת הסיבה שתינוקות, העסוקים בעיכול גשמי ורוחני מנטאלי של ההוויה החדשה אליה נולדו סובלים בעיקר מבעיות עיכול וגזים. זאת הסיבה שצעירים הנוסעים למזרח ועוברים שם חוויות המערערות להם את המרכז הרוחני שסביבו בנו את חייהם, חוזרים הרבה פעמים הביתה עם הפרעות עיכוליות שונות. הצבא צועד על קיבתו. ההשקפה המנטאלית של האדם היא תמונת ראי של הפעילות וההתנהגות הקולינארית שלו.
אותו קטע מפורסם בו מציע מורפיוס לניאו את הבחירה בין שתי הגלולות מסמל יותר מכל את הדואליות שבקשר של האדם עם העולם. בכל דבר בו האדם נוגע מסתתרת אפשרות כפולה: או חיבור, או ניתוק, מעולם האמת שמעבר לאשליה. כל קשר עם העולם יכול או לעזור להשתחרר מהכלא המנטאלי או להעצים את המסך המכסה את העיניים. אכילה בהקשר זה, היא הרבה יותר מנגיעה. אכילה היא מיזוג בין האוכל לבין הנאכל כמו שאמר מי שאמר :”האדם הוא מה שהוא אוכל”. כל מיזוג כזה מתבצע בין שתי ישויות בעלי מדרגות מודעות שונות זו מזו. אופן וצורת האכילה/המיזוג יקבעו איזו מהישויות תהיה דומיננטית והאם המדרגה התחתונה תעלה למדרגה הגבוהה יותר, או האם העליונה תצנח ותרד למודעות מצומצמת ומנותקת יותר. בצורה פשוטה: האם המלפפון יהפוך אדם או האם האדם יהפוך למלפפון!
הקטע של אכילת העוגה אצל המרווינג’יאן בא להראות לנו כי בכל מאכל מסתתרת “תוכנה” הפועלת על האדם האוכל אותה בצורה הנקבעת עלפי המעגל המודפס בה. בתוך המאכל הגשמי ישנה מהות רוחנית, מעין תודעה פנימית המתחברת ומשפיעה על האדם האוכל אותה. חכמים מכנים תודעה פנימית זו בשם ניצוצות של מודעות – ניצוצות של קדושה. ה”מאור עיניים” מסביר את הפסוק:”לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'” כי הגוף הגשמי ניזון אמנם מהמזון הגשמי אך הנפש ניזונה מהמימד הרוחני (מוצא פי ה’) המסתתר בינות לאטומים ולמולקולות. הבעש”ט עוד מרחיב ומסביר כי אותם ניצוצות של מודעות המוטמנות בתוך המאכלים הינם חלקים הקשורים בנשמתו של האדם האוכל אותם וכל הרצון הרעב והצמא לאוכל מסוים נובע מההשתוקקות של הנשמה להתאחד מחדש עם חלקיה. הוא מסמיך זאת על הפסוק מתהילים:”רעבים וצמאים- נפשם בהם תתעטף”. התאוה למאכל מסויים נובעת מהרגשה פנימית של הנשמה בחלקיה השייכים לה, העטופים באותו מאכל גשמי.
את מה קרה לניאו אחרי אכילת הגלולה האדומה אנו מכירים טוב מאד. כולנו יודעים כי ישנם חומרים בעולם שיש להם יכולת לשנות את דרגת האטימות של פילטר המציאות שלנו הנקרא “מוח”. (על מהותו הרוחנית של המוח נדבר בפרק על הדעת). ישנם ישויות (צמחים / חומרים) שהמיזוג איתם (האכילה שלהם) גורם לפתיחה של מסננת זו המביאה לקליטת גירויים ואינפורמציה בכמות שיכולה לשרוף את החומרה של מי שאינו מוכן לכך. אך גם מי שעומד בהתנסות זו של פתיחת מסננת המציאות מקבל “הארה” (אורות) שאינה נשמרת אצלו היות והוא עוד לא בנה את הכלים המסוגלים להכיל הארה זו לאורך זמן. חוויה היכולה להביא אותו לאחת משתי אופציות: או להבין שהוא קיבל הצצה לעולם שמעבר ועליו כעת לבנות את הכלים והמסגרת שיכולה להכיל אורות אלו באופן מתמשך, או שהוא מתעצל ונכנס למעגל הרסני של הצצות פיראטיות לעולם שאינו שלו, הארה ונפילה הארה ונפילה עד שנשברים לו כל הכלים שיש לו והוא מאבד את היכולת לבנותם – נרקומן.
לעומת את ישנם חומרים/צמחים יותר רגועים, אשר המיזוג הנכון איתם יכול לאפשר כמה דברים:
– המאכל נותן כוח גשמי המאפשר את קיום הגוף והשראת הנשמה בתוכו, ומוטיבציה רוחנית כדי להתמודד ולהילחם כנגד האויבים מבית ומחוץ..
– פתיחה מבוקרת ומאוזנת של הפילטרים המנטאליים
– יצירת סיטואציות של עבודה (ניסיונות)(בתוך האוכל מסתתרים גם ניצוצות של ס”מית הנכנסים לאדם האוכל אותם ונלחמים בו ע”י שמעוררים בו תאוות לעולם האשליה – ראה חמץ/פסח) ואנו הרי כבר למדנו שבאנו לעולם כדי לעבוד , כדי להילחם. לחם שורש אותיות מלחמה.