תת פרקים:
- פקיחת עיניים- יציאת מצרים
- חוקים חוקיות ומה שביניהם – קריעת ים הסוף
- מבנה העולמות
- הדבור (הטלפון) ככלי חיבור בין העולמות
- על זמן ועל מקום
פקיחת עיניים- יציאת מצרים
ראינו בפרק הקודם, כי תפיסתנו את העולם מתבצעת דרך חמשה מקטעים חלקיים – חמשת החושים. כל מקטע נותן לנו חלק מהתמונה הכללית של האמת. ההבדל בין אדם רוחני לבין אדם רדום הוא כי האדם הרוחני לוקח את התמונה החלקית ומנסה למקם אותה בתוך התמונה הכללית שהוא אינו רואה בחושיו. האדם הרדום הוא זה שלוקח את התמונה החלקית ומחליט ש”זה מה שיש”, היות ואת שאר העולם הוא אינו רואה. לאדם רדום זה נהפכת ההוויה של העולם הנתפסת דרך חושיו, למסך המסתיר מעיניו את העולם האמיתי- את התמונה הכללית. ראייתו הגשמית ושמיעתו הגשמית נהפכות לו לבית כלא שבו הוא נעשה עבד לגשמיות והסופיות של העולם. “עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו”. הרמח”ל בספרו “מסילת ישרים” נותן תיאור על מהות זו של העולם, הסבר שכנראה עמד מול עיניהם של היוצרים כאשר כתבו קטע זה של הסרט. הוא כותב כי העולם הזה מאופיין ע”י החושך. חושך הנגרם כתוצאה מהחומריות והתאוות הגשמיות אשר מעוורות את עין השכל מלראות את האמת. חושך זה יכול להסתיר מעיני האדם את המכשולים הניצבים ממש מול עיניו, ועוד לטעת בו הרצון להתקרב וליפול באותם בורות.
ישנו סיפור משל אותו סיפר הנכד של הבעל שם טוב – ה”דגל מחנה אפרים“. בסיפור זה שדומה להפליא לטרילוגיה שלנו, מסופר על מלך שבנה מסלול בחינה לאלה הרוצים להתקרב אליו. מסלול זה נבנה ע”י אחיזת עיניים שכללה מספר חומות גבוהות אשר כל חומה נדמתה למציאות מפחידה מסוגים שונים. רוב האנשים מרוב פחד, התייאשו כבר בחומות הראשונות. אבל הבן של המלך, לא וויתר, ונלחם בכל כוחו בכל חומה והמציאות המפחידה שהיא דימתה. לאט לאט הוא הבחין כי בעצם הכול אחיזת עיניים, ולכן הוא צעק לאביו המלך מתוך המסלול בעמדו לפני ניסיונות כמעט בלתי אפשריים – “אבא ,אני יודע שאתה שם , מעבר לחומה, תן לי לעבור”. אביו ששמע אותו, ברגע הפיל את כל האשליה של החומות, אולם עדיין לא קיבל את פניו. הוא אמר לעוזריו – תנו לו כל מה שהוא מבקש. אולם בנו ידע כי גם זה ניסיון. הוא ביקש רק דבר אחד – לראות את פני אביו. לראות את המלך ולשבת לצידו.
בסיפור נוסף מסיפורי המעשיות של הרב נחמן מברסלב מסופר כי המשנה למלך דווח למלך כי החכמים הודיעו לו כי בשנה זו כל התבואה תהיה מקולקלת, וכל מי שיאכל ממנה ישתגע. מיד צווה עליו המלך שישאיר מספיק תבואה טובה שיהיה להם לאכול בשנה זו. אולם המשנה הסביר למלך שאם רק שניהם יאכלו תבואה זו ורק שניהם יהיו נורמאליים, אז בסופו של דבר הם יהיו היוצאי דופן, הם יהיו הלא נורמאליים. חשב המלך, ואז הגה את תוכניתו. הם אמנם יאכלו ביחד עם כולם את התבואה הנגועה וישתגעו ביחד עם כולם. אבל הם יעשו סימן על המצח, וכאשר יראו זה את זה, יזכרו כי הם משוגעים….
משני סיפורים אלו אנו לומדים על ניסיונם של מורי דרך אלו להעביר לנו רסיסים מההבנה כי תפיסתנו את העולם היא מעוותת. שהמציאות שבה אנו חיים היא אשליה המהווה מכשול מתוכנן בדרך אל הכרת התודעה שמעבר.
בסרט, פקיחת העיניים מסתיימת ביציאה מתוך המטריקס פיזית. אצלנו פקיחת העיניים מתבצעת מתוך ובתוך העולם. כמו בסיפור על המלך, גם למי שהתעורר, אין הכרה אמיתית רציפה. אנו כל הזמן נעים על הציר בין זכירה, מודעות והכרה בעולם האמת, לבין השיגעון של עולם האשליה המצמצם את ראייתנו והכרתנו לביצה הקטנה והדביקה שבה אנו מבלים. כל שנשאר לנו הוא לשים לנו כל הזמן מזכירים מול העיניים. “וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים”.
החכמים קוראים לעולם שלנו עולם השקר – “עלמא דשקרא”. מי שנפטר ועוזב את העולם, נאמר עליו שהוא עלה לעולם האמת. מפליא להתבונן כמה שגורה הבנה זו בפינו וכמה היא רחוקה מהרגשתנו. ישנו משפט האומר: “כמה מוחשי לכל העולם העובר הזה, וכמה נסתר מעיניהם שהעולם הזה עובר”. בחוכמת הנסתר מלמדים כי לכל שורש בשפה יש משמעות. המשמעות של השורש ע.ל.ם. הוא הסתרה. עלם הוא בחור שעוד עלום בתוכו מה יצא ממנו. אם כן המהות והתפקיד של המציאות של העולם היא להסתיר. את מה היא מסתירה? את האמת. את השלם. את האין סוף. את מה שמעבר לסופיות, שאין לו גבולות שאין לו חסרון. למה להסתיר אותו ? למה לצמצם ולהגביל אותו? כדי שאנו, מתוך עולם של גבולות, נוכל להשיג ולתפוס אותו. זהו אחד מהפרדוכסים היפים של השלם. חיבור בין ניגודים. כדי שנוכל להתבונן בו, הוא מסתיר את עצמו, על מנת שלא נסתנוור. כשם שכשרוצים להסתכל בשמש, חייבים לשים פילטר שיצמצם / יסתיר קצת את ההארה.
למציאות המדומה רמות שונות. בהתאם, לאדם יש רמות תודעה שונות המתאימות לרמות השונות של המציאות. דרכו של האדם ועבודתו הרוחנית יכולות להשתרע על כמה מישורים של הוויה. בסרט אנו רואים זאת בצורה יפה איך שהמציאות והחלום משמשים בערבוביה. ניאו עובר מחלום למציאות בהמשכיות אחת כאילו הם מחוברים ברצף אחיד. מורפיוס מנסה לאתגר את ניאו בשאלה : איך אתה יודע שהמציאות שבה אתה רגיל לחיות אינה גם כן חלום?” , ומאשש אותה ::” חיית בעולם של חלומות ניאו, זהו העולם האמיתי”. בספרי הקבלה והחסידות מובא כי באמת ישנם מדרגות של הוויה התלויות בעוצמתו של השכל, כאשר כל מדרגה היא חלום ביחס למדרגה שמעליה. חכמים מספרים לנו שכשתתגלה בעולם עוצמה חדשה של הבנה (בקרוב), כולנו פתאום נעלה מדרגה ונגלה שכל חיינו עד הלום היו כבחלום.” בשוב ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים”.
למעבר לתת הפרק הבא “חוקים חוקיות ומה שביניהם – קריעת ים הסוף” לחצו כאן>>