פרק י’ | שתי פנים לאהבה

במשך הטרילוגיה אנו עוברים ביחד עם ניאו וטריניטי מספר התמודדויות המשקפות את טיבה הדואלי של האהבה המתלקחת ביניהם. הקשר ביניהם מצד אחד מהווה את החוט המקשר של כל העלילה. לאורך הטרילוגיה, מסירות נפשם זה לזו אפשרה להם וללוחמי ציון לצאת ממצבים כמעט אבודים ואפילו מסכנת מוות בדרכם לביצוע משימתם. מצד שני ובצורה לא פחות ברורה, מתאפיין הקשר ביניהם כשלב לקראת אהבה יותר גדולה. האהבה לאמת. שניהם מודעים לכך כי הדבק שמחבר ביניהם הוא הרצון לגלות את האמת. בסופו של הסרט הם מוכנים לצאת ביחד ביודעין למסע ממנו כנראה לא יחזרו, מתוך אמונה כי בדרך זו יגשימו את תכליתם וייעודם. מערכת יחסים זו מדגימה את היופי הפנימי והעמוק של מושג האהבה. החיבור האמיתי בין גבר ואישה טמון במציאת היעד הרוחני המשותף הנמצא מעבר לשניהם. השלם העוטף ומחבר אותם יחדיו. המסירות ההדדית לקראת יעד רוחני משותף זה מגלה עוצמות של אהבה הבאות לידי ביטוי בכל רמות האישיות, מהרמה הפיזית ביותר ועד הרמה הרוחנית ביותר מבלי ליצור סתירות פנימיות

והתנגשויות הנובעות מהמהות הניגודית והשוני הטבוע בהם.

חכמים מספרים כי כשהנשמה יורדת לעולם, היא מתפצלת. חציה לגבר וחציה לאישה. כל עוד הגבר או האישה לבד הם נקראים “פלגא דגופא” – חצי גוף. אין להם סיכוי בעודם לבדם להשיג שלמות. רק בהצטרפם בקדושה חזרה יחד, הם מקבלים את התואר “אדם”, ולכן בחתונה מברכים בפעם הראשונה את ברכת “יוצר האדם” (ולא בלידה כפי שהיינו חושבים). רק דרך החיבור המחודש עם בן/בת הזוג ניתן לגעת בשלם, חיבור בין ניגודים משלימים היוצר שלמות. “זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלוקים אדם. בדמות

אלוקים עשה אותו. זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם”