תת-פרקים:
- דיסוננס קוגניטיבי – "השוחד יעוור עיני חכמים"
- רוב האנשים עדיין לא מוכנים "להתנתק".
- בניית הרצון – השאלה , כדי ליצור פתח להגעת המדריך
- אין אדם משחרר עצמו מבית האסורים – הצורך במורה
- החוכמה שבלהיות תמיד תלמיד –(תלמיד חכם)
- סכום – האומץ לקפוץ
החוכמה שבלהיות תמיד תלמיד –(תלמיד חכם)
אחת הבעיות העיקריות של האדם היא שהוא נדבק לדעותיו הראשוניות. הוא כבר יודע. הוא שולט. קשה לו להכיר בכך שבעצם אין לו מושג, ולכן הוא חי בשכנוע עצמי שהוא מבין. משל יפה המתאר מצב זה הוא המשל על האיש שהסתובב אצל מורים רבים במזרח והרגיש שהוא כבר "מואר", אבל בכל זאת החליט ללכת אל מורה נוסף. בהגיעו, הושיב אותו אותו מורה, והגיש לו כוס תה. הוא החל למזוג לו את התה לכוס ועל אף שהתמלאה לגמרי, המשיך ולשפוך עד שעלתה על גדותיה ונשפכה לכל עבר. התלמיד הצטער על כי עשה דרך ארוכה להגיע למורה זה בראותו שהוא סתם עוד זקן סנילי. להפתעתו, בסיימו לשפוך את התה, אמר לו הזקן כי השיעור הסתיים. התלמיד הנבוך לא הרגיש כי השיעור בכלל החל ולשאלתו ענה לו המורה כי רצה ללמדו כי כוס מלאה אי אפשר למלא! אדם שחושב שהוא כבר יודע, אין בו מקום להבנות חדשות. רק מי שיודע להתרוקן, לקבל, יכול להתמלא וללמוד. כל תהליכי החיים בנויים על תנועה זו של מילוי והתרוקנות. כדרגת יכולתם של הריאות להתרוקן כך מידת יכולתם להתמלא באוויר חדש. הלב מתמלא ומתרוקן ללא הפסקה. גם ברוחניות – האדם צריך ללמוד אמת זו ולהסכים להיות קטן. להסכים להשתחרר ולקבל . להסכים להיות תמיד תלמיד. ביהדות נקרא מעמד זה תלמיד חכם. מיהו התלמיד החכם ? זהו החכם שיודע להישאר תמיד תלמיד.