אחד החידושים המופלאים ביותר אותו מציגה טרילוגיית המטריקס הוא העובדה כי המציאות שלנו, בדומהלמציאות של המטריקס, מבוססת על תוכנה – המורכבת משפת תוכנה, מילים ואותיות.
כבר ראינו הרבה שיטות רוחניות, תרבויות, ועמים שיודעים ומבינים כי המציאות בה אנו חיים היא אשליה. כל צעיר ישראלי שהסתובב קצת בהודו, ראה את ה”באבות” שכל יום – כל היום מעשנים את ה”גאנג’ה” (סמים) בתוך הצ’ילומים (כלי עישון) כדי להתגבר על ה”מאיה” – האשליה הגדולה של העולם. כל העמים העתיקים הבינו כי המציאות בה אנו חיים הינה השתקפות חלקית גסה של עולמות רוחניים גבוהים וכל פעולותיו של האדם בעולם אמורות להתאים למבנה ו”רצון” עולמות אלו. לעמים השונים שיטות שונות כדי להתעלות ולגעת ברצון של ה”רוח הגדולה” (אינדיאנים) הכוללים פולחנים וטכסים שונים שמטרתם שינוי מצב התודעה לכזה המאפשר הכרה במציאות שמעבר. אצל דון חואן וקרלוס קסטנדה למשל, השתמשו בסם הנקרא פיוטה ובעוד טכניקות שונות כדי להגיע לאותה הכרה משחררת.
זאת גם הסיבה שהסרט מדבר בכל השפות. כל העמים לפני שהתקלקלו ע”י השכל היווני ידעו כי המציאות היא דמיון. האמת היא לא פה. העבודה כן. השליחות היא למצוא את השלם הנמצא איפשהו שם מעבר לגלי האלפא של המוח.
אולם מעבר לכל תפיסות העולם הפשוטות – בא הסרט ומסביר לנו כי האשליה אינה סתם אחיזת עיניים. האשליה היא מובנית. יש מבנה. יש מערכת. יש תכנון. יש תוכנית המסדרת את המורכבות של האשליה, ויש שפה שבה כתובה אותה תוכנית – שפת התוכנה.
זהו המפתח להבנת המסר בסרט.
לוחמי ציון יושבים מעבר למטריקס, מתבוננים באותיות שנופלות במסכים הירוקים, אבל רואים יותר. הם רואים את תמונת ה”מציאות” שאותיות אלו יוצרות במטריקס. עולם המחשבים ומשל המטריקס הצליח בנקודה זו לבטא את אחד היסודות החשובים ביותר של תורת הנסתר. תובנה העוברת כחוט השני במשנתם של כל ענקי הרוח המקובלים ומורי הדרך של תורת החסידות. העולם בנוי מאותיות אשר יוצרות ומקיימות אותו בכל רגע ורגע. “לעולם ה’ דברך ניצב בשמים”. העולם נברא ע”י דיבור, ע”י אותיות ומילים.
שפה משמעותה קצה. (שפת הים, שפת הבגד). השפה, הדיבור, הוא הגבול, הקצה של העולם הרוחני ותחילתו של העולם הגשמי – עולם העשייה. דרך האותיות, המילים, השפה, העולם עבר ממציאות רוחנית למציאות גשמית. לא נברא בעבר, אלא נברא בכל רגע ורגע. היוונים חיפשו את הא-טום – היחידה הקטנה ביותר ממנה מורכבת המציאות, רק שהם חיפשו במימד הלא נכון. גם האטום שהם מצאו, כבר מפורק היום לחלקים יותר ויותר קטנים עד שהיום מדובר על כך שהפרוטון בנוי מ 4 מיתרים דו מימדיים של אנרגיה.(תיאורית המיתרים). אם נתבונן טוב בממצאי המדע עצמו נגלה כי מה שאנו קוראים חומר ממשי הוא בסך הכול פרוטון ואלקטרון – שני יחידות קטנות מאד המסתובבות סביב עצמן במהירות ויוצרות אשליה של נפח. בעצם רוב האטום המרכיב את כל המציאות הוא רובו ריק – אחיזת עיניים. בהתווסף הגילוי שגם שני יחידות קטנות אלו גם הם אינם חומריות – אלא אנרגיה דו מימדית, יוצא שבאמת הכול אשליה המופקת ע”י כוח בעל 4 צורות המסובב את כל ההוויה בצורה הנראית לנו ממשית.( 4 אותיות שם י-ה-ו-ה). כ”ב האותיות, היחידות הבסיסיות של ההוויה, הנמצאות באיזור המעבר בין המימד הרוחני לגשמי, מהוות בצירופיהן השונים גם ביטוי לרצון המקורי שעומד מאחורי ההוויה. דוגמא נפלאה נמצאת בתחילת הסרט השני, שם רואים עולמות על עולמות של אותיות שבסופו של דבר מהוות את שעון הקיר הגשמי בחדר השומרים. כשם שכל ילד יודע כי מאחורי התמונה היפה שהוא רואה במחשב יש תוכנה שעכשיו יוצרת אותה. ואותה תוכנה כתובה באותיות ומילים, כך כל ילד רוחני מגלה כי גם המציאות שלנו מאחורי הקלעים כתובה בשפה מיוחדת אשר מקיימת אותה כעת. בספר “הזוהר” כתוב כי כדי לברוא את העולם השתמש ה’ בתורה – (בשפת התוכנה) שקדמה לבריאה. “הסתכל באורייתא וברא עלמא”.
כאשר ניאו קם לתחיה, ומתעורר בו כוחו של ה”אחד”, הוא מקבל כוח ראיה מיוחד אשר בעזרתו על אף היותו בתוך המטריקס- הוא רואה את המציאות לא בצורתה החיצונית – אלא בצורתה הפנימית – האותיות שמרכיבות אותה. הוא מגלה יכולת לחיות בתוך העולם אבל עם נקודת ייחוס שהיא מעבר. הוא רואה רק אותיות – ואז הוא מסוגל לעצור את הזמן .
אם האותיות הן אלו שהפכו את הרוחני לגשמי (בהמשך נגלה איך בדיוק), אז כנראה הן המפתח כדי להפוך בחזרה את הגשמי לרוחני. אחד מהמורים הגדולים של החסידות אמר כי העולם נברא יש מאין (גשמי מרוחני), ותפקידו של האדם הוא להפוך בחזרה את היש – לאין ( להפוך את הגשמי בחזרה לרוחני). הגשמת חלומם של ה”אלכימאים”.
בשיחה בין ניאו להודי על אהבה, מספר לו ההודי כי מלה היא סוג של חיבור, סוג של קשר. מילים שונות הינם פשוט קישורים שונים. החשיבות של התופעות השונות טמונה ברצונו של האדם לשמר את אותו קשר הנוצר ע”י שמותיהם. ב”זוהר” מובא כי ראשי התיבות של מ-י-ל-ה מתחילות את המשפט : “מי יעלה לנו השמימה”. משפט המבטא את תפקידה של המילה ביצירת החיבור, ביצירת הקשר עם העולם העליון. סופי התיבות במשפט זה מצביעות על מושא הקשר, המהות שאליה אנו מבקשים להתקשר.
בהרבה מקומות בעולם הבינו את הכוח של האותיות והמילים. בפרשת חיי שרה מסופר על בני הפילגשים להם נתן אברהם אבינו מתנות ושלח אותם קדמה לארץ קדם. (למזרח של ארץ המזרח). שואל המפרש רש”י איזה מתנות נתן להם, הרי את כל רכושו הוריש לבנו יצחק.(מדובר כמובן לא רק על רכוש גשמי). ורש”י עונה כי נתן להם שמות של טומאה (שמות שניתן להגותם במצב בו הגוף טמא). אנו מכירים אותם בשם “מנטרות” בהם עושים שימוש רחב במזרח כדי לשנות את מצבי התודעה. (דרך אגב כל 11 המנטרות בהם עושים שימוש בטכניקת ה”מדיטציה הטרנסנדנטלית” המותאמות “כביכול” אישית לכל אחד ואחד,לקוחות משם “ע”ב – 72 צירופים בני שלוש אותיות המופיעים בתורת הסוד).כמו שאמר “שרף” : כל שם הוא קוד שפותח דלת אחרת. המילים הם המפתחות שפותחות את דלתות ההיכלים הרוחניים.
תמציתו של ההבדל בין השיטות הרוחניות השונות הוא כי אין עוד אף שיטה בעולם שאפילו טוענת כי יש לה את שפת התוכנה שממנה מורכבת המציאות. רוב העולם פשוט מנסים טכניקות שונות כדי להתגבר על העבדות לגוף, להתגבר על העבדות לשכל. להתגבר על העבדות לרגש וכו. החכמים מסבירים לנו כי מי שיודע את שפת התוכנה לא צריך לדכא את כוחותיו השונים – אלא יכול באמצעות הכוונה של שפת התוכנה להשתמש בכוחות אלו עצמם כדי להתעלות מעליהם. לא דרך הימנעות, אלא דרך שימוש מדוד ומדויק בכוחות השונים שלו וביצירת הרמוניה ביניהם. הוא אינו צריך להיות נזיר (כמו בנצרות), לא צריך להפסיק להיפך. השימוש הנכון במידה ובזמן .( nomind)” לאכול בשר ויין (כמו ההודים),לא צריך לזרוק את ה”שכל בכוחות אלו יכול לקרב אותו לחירות הנשמה .
הבנה פשוטה של שני מובנים אלו .Call ו Read . המילה קורא – בלשון הקודש היא בעלת שני מובנים הכי פשוטה של הטכסט בצורתו המקורית (read) מגלה את הסוד שבעיסוק בשפת התוכנה. הקריאהלכוחות הרוחניים העומדים מאחורי המילים הגשמיות. ההבנה של הטקסטים, והפעלת הרגש (call) קוראת על ידיהם מפעילה כוחות נוספים חזקים מאד אשר יכולים לשנות את כל מהותו של האדם ולחבר אותו עם המקור האין סופי של הבריאה.
מבט עומק:
כל אות היא צורה שונה של צמצום אור האחדות האין סופית, עד ש-כ”ב האותיות כולם יוצרים את הכיסוי השלם על האחדות השמימית המאפשר את מציאות עולם הפירוד הגשמי, עולם התופעות
בספר “נועם אלימלך” מובא כי ב”גוויל” (החלק הלבן שבין האותיות בספר התורה ) יש יותר קדושה מהאותיות עצמן. למה? כיון שהקלף הריק – הגוויל מייצג את האור הפשוט האין סופי שממלא את היקום כולו. כיוון שאין לו סוף – אין לו סופיות, אין אנו יכולים לתופסו, היות ואנו תופסים רק דברים בעלי גבולות. כדי שאנו נוכל להבין, חייב להיות פילטר / צמצם על אותו אור אשר מגביל אותו לתוך גבולות. כל אות הנכתבת על הקלף מסתירה בצורתה המיוחדת את הקלף. ישנם כ”ב אותיות כנגד 22 סוגי הסתרה שונים. אחרי שהסתרנו קצת את האור בעזרת האותיות, פתאום אנו יכולים להתחיל לקרוא ולהבין. זהו בעצם סיפור הבריאה. לפני הבריאה הייתה אחדות אחת אין סופית, בלתי נתפסת ובלתי מובנת. כדי ליצור ולגלות עצמה לנבראים סופיים, התלבשה אותה אחדות בלבוש סופי – צמצמה את עצמה כביכול מהאחדות שבה, כדי שיהיה מקום שבו אפשרי הריבוי והפירוד. האין סוף הסתיר עצמו בלבוש סופי כדי שנוכל לגלות אותו. כמו שמש שכדי להתבונן בה צריך להסתיר אותה קצת עם פילטר. כמו מצלמה שכדי שהאור לא ישרוף את הפילים, צריך לסדר את הצמצם ולהגביל את כמות האור הנכנס על מנת שתתקבל תמונה ברורה ויפה.
האלוקית. שפת התוכנה היא זו שכווצה את הקובץ האין סופי לפורמט Winzip האותיות הם אם כן תוכנת הסופי שמוחות בעלי מעבדים חלשים כמו שלנו יכולים להכיל. העולם הוא הקובץ המכווץ של האין סוף. כשם שהאותיות הן אלו שיצרו את הכווץ, בעזרת אותן אותיות אנו יכולים לפתוח חזרה ולגלות את המידות השמימיות שמסתתרות מאחורי כל דבר בעולם(מאור עיניים). הכול תלוי בידע של צירופי האותיות הנכונים – הקודים שפותחים את הדלתות בדרך לשלמות. כל נושא הברכות ביהדות סובב סביב נושא זה של התרת האנרגיה הרוחנית הטמונה בעצמים הגשמיים מהם אנו נהנים כדי לאפשר את הטמעתה הנכונה בנפשנו.
בשל עובדת היותה של שפת התוכנה ממוצע בין ה”מקור” לבין העולם, היא מהווה מעין תמונת ראי של שניהם. היות והיא התוכנית של העולם מתחילתו ועד סופו, היא מכילה בתוכה את כל המאורעות שקרו ויקרו עד קץ הזמן. בעזרת המחשבים ניתן היום לגלות הצפנות הכתובות בדילוגי אותיות בתוך הטכסט. מציאת הצפנות אלו מאושש ע”י בדיקת אירועים מהעבר, ומאפשר חיזוי אירועים בעתיד. אין המקום פה להאריך, אולם חוקרים ומתמטיקאים מובילים מרחבי העולם כבר הצליחו לצפות מראש מספר אירועים חשובים בשנים האחרונות בעזרת תוכנה המפענחת את דילוגי האותיות. ומאמרים נכתבו על תופעה פלאית זו בכתבי העת בנושא סטטיסטיקה מהחשובים בעולם. ראה קישור – דילוגי אותיות.
נושא נוסף הוא לימוד שפת התוכנה והכרה כי היא בנויה בצורה שונה מכל השפות ההסכמיות הקיימות בעולם. כל השפות ההסכמיות מנסות לתאר עצמים בבריאה, ואז מסכימות על שם מסוים לכל עצם. לשון הקודש בנויה בצורה הפוכה. לשון הקודש בנויה כמו נוסחא כימית הקובעת את מהותו, ואופיו של העצם על שני מימן וחמצן אחד, כך “שמש” – h2o פי האותיות השונות שמהם מורכב שמו. כמו שמים מורכבים מ מורכבת משתי אותיות “ש” (שמהותה אש) ואות פנימית “מ”(שמהותה מים). כך לכל אות יש כוח ייחודי אשר בצירוף שתי אותיות נוספות מהווה שורש – פורמולה של כוחות בעלת משמעות ספציפית. למשל: האות פ – חיצוניות, פנים. האות ר – התמעטות (רש=עני). הצירוף פ+ר = מהות המתפרקת/מתמעטת בחיצוניותה. צירוף של אות שלישית כדי ליצור שורש נותן משמעויות שונות המתאימות למשמעות הבסיסית של פ+ר למשל: פרק, פרץ, פרם, פרש, פרד, פרך, פרט, פרס, פרע, פרר. מדהים !!! כך הבנה של משמעות האותיות ושל צירופיהן השונים מאפשרת הבנה של התופעות בעולם דרך שמותיהן. ראה קישור – לשון הקודש – שפת התוכנה.
היוצא מזה כי בעוד שכל השפות בעולם נוצרו אחרי הווצרות התופעות אותן הן מתארות, לשון הקודש לא רק נוצרה לפניהן – אלא היא זו שיצרה אותן.
נסיים פרק זה בהתבוננות על המילה נ-ש-מ-ה. הפנימיות של הנשמה הן האותיות האמצעיות בשמה: ש-ם. השמות של התופעות השונות בבריאה מהווים את מהותם – את פנימיות נשמתם.