הקדמה
אחת השאלות המרכזיות בהם נוגעת הטרילוגיה היא שאלה הכרחית העולה מהתובנה כי המציאות של העולם / של המטריקס היא מציאות דמיונית המתוכנתת מגבוה.
אם אמנם כל מה שקורה בעולם / במטריקס כבר נכתב באותיות הירוקות- שפת התוכנה, היוצרת את כל ההוויה הוירטואלית שאנו תופסים, אם כן איפה יש פה מקום לבחירה? האם אני ובחירותי הם כן אמיתיים, או האם אנחנו גם רק חלק מהאשליה? חכמים מנסחים זאת : אם הכול כבר צפוי, איפה נשארה רשות לאדם לשנות?
הדיון בסרט בשאלה זו ניסוב בשתי רמות.
1. הרמה התיאורטית
2. הרמה המעשית , שם ללא דיון שיג או שיח מציג הסרט הלכה למעשה את דברו:
הסרט הוא סרט של בחירה. ניאו לאורך כל הדרך בוחר, נלחם ומחליט בעצמו בכל הצמתים בהם הוא עומד, על אף הניסיונות של שאר הדמויות לשכנעו כי הכול צפוי.
אחרי בחירתו, ובמקביל אליה, בטווח הארוך, אנו רואים כי בסופו של דבר הכול נופל חזרה לתוך התוכנית המקורית.
הסרט מדגים לנו בצורה נפלאה איך אף על פי שזה סותר את ההיגיון המוגבל שלנו – תתכן אפשרות שבה הכול צפוי / כתוב / מתוכנת, ובכל זאת ישנה לאדם אפשרות לבחור. השלם כחיבור בין ניגודים משלימים.
המשוכה הראשונה שמתחילה את ההתמודדות הרעיונית בין “צפוי” ל”בחירה” היא השאלה ששואל מורפיוס את ניאו: “האם אתה מאמין בגורל?“. ניאו עונה שלא, ומסביר שהוא אינו אוהב את הרעיון שהוא אינו שולט בחייו. אחד הקריטריונים החשובים ללוחם ציון הוא האמונה כי יש באפשרותו לשנות, שיש לו כוח להשפיע על עצמו ועל העולם. אמונה זו היא שעומדת ללוחם ציון בהתמודדות עם הקשיים הכרוכים במילוי המשימה האישית שניתנה לו.
ניאו יידרש לעמוד חזק ואף לחפור עמדות במלחמתו עם ה“צפוי” (הבלתי נמנע) הממשמש ובא בדמותם של סמית, הנביאה, הארכיטקט והמרווינגיאן, כדי בסוף להכיר שלולא בחירותיו אמנם לא הייתה מושגת שום התקדמות, אולם באמת הכול מא’ ועד ת’ היה בלתי נמנע – “צפוי”. הביטוי המלא של אמת זו יוצא לאור בסוף הטרילוגיה במשפטים האחרונים של ניאו. במהלך קרב הענקים האחרון שואל סמית את ניאו למה הוא נלחם – הרי ברור לו שהוא יפסיד, סמית רואה את הסוף הצפוי עם עיני ה”נביאה” שהוא גנב. ניאו מסביר לו שעל אף שהסוף כבר כביכול ידוע, כל עוד הוא חי עדיין יש לו את היכולת לבחור. מיד אחר כך באופן מפתיע, במשפט האחרון, ניאו סוגר את המעגל (התחלה וסוף), ומתוך עוצמה פנימית, נחישות והכנעה, מודה לסמית כי באמת, (במקביל לאמיתיות בחירותיו) – הכול באמת היה צפוי, ואז מוסר את נפשו.
תיקו. ראשי תיבות – ת’י’ק’ו’ – (תשבי (אליהו) יתרץ קושיות והויות)