:תת פרקים
נזיר – מנזר – מין זר
לעומת ההבנה על שורשה הגבוה של האהבה ועל עובדת היותה כלי עבודה רוחני, מזהיר "מאוס" (שתכנן את האישה באדום) את ניאו מפני הסכנה ההפוכה. הוא מזהיר אותו פן יתכחש ליצריו הגשמיים, כיון שהם אלה ההופכים אותו לאנושי. בנקודה זו הוא מזכיר לנו שאמנם האהבה בשורשה היא דבר עליון וגבוה, אך ייעודו וגדלותו של האדם היא שדווקא מתוך העניינים הגשמיים ביותר הוא יכול להגיע למקומות הרוחניים ביותר. האש והחום של התאווה הגשמית נחוצה לתהליך הריתוך. צריך רק להקפיד על כללי הזהירות הנכונים כשמתעסקים עם החום הזה ולדעת מה הם הכלים הנכונים המתאימים לעבודה זו. האישה באדום כמובן היא דוגמא של הכלי הלא נכון. הקונץ הוא לא להתעלם לגמרי מהיצרים ולהתכחש להם כמו שעושים הנזירים בדתות השונות, אלא לדעת איך להשתמש בהם נכון ולהפוך דווקא אותם לחיבור הכי חזק עם האהבה העליונה והאוהב העליון. הקשר האמיתי והנכון הוא זה שבמסגרתו ניתן לקשור את הגשמי עם הרוחני. את הגוף עם הנפש. לחבר את הקצוות של ההנאה הגשמית עם התכלית והייעוד הרוחני. קשר של קדושה. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".