דומם צומח חי מדבר.
לכל מדרגה של חיים בעולם קיימת עוצמה שונה של חיות, התלויה במידת הרצון הטבועה בו, והמתבטאת בכמות התנועה המופיעה בו. תהילים: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (ולא מזון). ככל שהחיסרון (הרצון) הטבוע הוא גדול יותר, כך הוא נע יותר על מנת להשלים את חסרונו.
חכמים מלמדים אותנו שעל אף שאנו מכנים את עולם הצומח והחי – "חיים", ישנם שני סוגים של חיים חיים גשמיים וחיים רוחניים. חיים אמיתיים מבחינה רוחנית, כמו שלמדנו, תלויים ביכולת להתגבר על הטבעים הטבועים בנו. כולם מסכימים כי דוממים, אף על פי שיש בהם תנועה (אלקטרונים וכו.) הם אינם חיים. למה? כיון שהתנועה אינה רצונית – היא מוכרחת לפי טבעם. רצון עצמי חייב להיות גילוי של תנועה החורגת מהטבע הבסיסי של הגוף הנצפה.
אם נשתמש באותו קריטריון לבחינת המדרגות הגבוהות יותר נגלה גילוי מרעיש.
כולם רגילים להתייחס לעולם הצומח כחלק ממלכת החיים. האומנם? האם יש לו תנועה רצונית? כולם עונים: כמובן, הוא צומח לכיוון השמש ושולח את שורשיו כלפי המים. אך ניסוי פשוט יגלה לנו כי לכל מקום שנזיז את המנורה, הצמח יפנה לכיוונו ויצמח אחריו ללא כל אפשרות תנועה אחרת. הצמח הוא לא פחות אוטומט מאשר האלקטרון – הוא פועל כפי שטבעו מכריחו , לפי הגירויים הפועלים עליו- אין לו רצון עצמי – ולכן אין לו חיים (מבחינה רוחנית).
בעלי חיים – האם הם חיים מבחינה רוחנית? האם יש להם רצון עצמי? האם הם יכולים להתנגד לטבעם? כולם יענו: בטח!! תסתכל על הדולפין, על הכלב, על הנמלה שמקריבה את חייה בשביל הקן כולו. אך התבוננות מעמיקה יותר תגלה כי עוד לא נולדה הנמלה שבזמן התקפה על הקן תחליט ללכת לים לעשות טאי-צי, ועוד לא נולדה הנמלה שתחליט להגשים את עצמה ובמקום לאסוף כל היום אוכל לקן תירשם לחוג יוגה. גם לכלב ולדולפין יש טבע של שמירה והצלה, הנראה לנו מאד אנושי ורצוני אך במהותו הינו טבע מוכרח שאין לו אפשרות יציאה ממנו. לכן גם ממלכת החיות אינם "חיים" מבחינה רוחנית.
מה לגבי ה"מדברים"? האדם ? האם הוא חי ? או שגם הוא אוטומט המוכרח להתנהג כפי שטבעו מכתיב לו? כפי שלמדנו לעיל אנו מבינים שתלוי את מי שואלים. אם נשאל את פרוייד או את שאר סוכני ה"מערכת" הם יספרו לנו כי באמת האדם הוא מוכרח בהתנהגותו. יש בתוכו חיות מסוגים שונים, המסתתרים ומחכים לגירוי הנכון כדי לצאת ללא שליטת הבעלים. לפי אסכולה זו האדם גם הוא אוטומט ולכן מת מחינה רוחנית. גם החכמים מספרים לנו שרוב האנשים בעולם באמת נחשבים מתים. "רשעים בחייהם קרויים מתים, וצדיקים במיתתם קרויים חיים". רשע – ראשי תיבות – רצון של עצמו. אותם שרודפים כל חייהם כדי לספק את הרצונות הגשמיים של עצמם, אלו שראייתם מצומצמת לצרכים המוטבעים בהם, האוטומטים – הם בראיה רוחנית – מתים.
מי הם אלה החיים? אלה שיודעים כי הם באו לכאן כדי להתבגר – כדי להתגבר. להיות גבר. איזהו גיבור – הכובש את יצרו. זה שיודע להתעלות מעל לטבעים – מעל לצרכים הגשמיים. רוב העולם חושבים ש"לעשות חיים" זה להתפרק ולהשתולל ברובד הגשמי. אנו היום מבינים ש"לעשות חיים" זה בדיוק הפוך. זה להיות מסוגל להתעלות מעל האוטומט הפנימי שרוצה להגיב כמו חיה לגירויים השונים הסובבים אותו. להיות חי זה לפתח את השריר הרוחני ע"י פעולות שהן מעבר לטבע הטבוע בנו, לגעת בנקודת החיים, בנקודת הבחירה, בנקודת האדם. מי שמזניח שריר זה, הוא פשוט מתנוון לו, וגם אם יחליט לנסות להתעלות מעל לגופניות, הוא לא יוכל. צריך לאמן שריר רוחני זה כדי להגיע למילוי הפוטנציאל הרוחני הטמון בנו – לתמונת האדם השלם – ולסיפוק העילאי האין סופי הנגזר ממנו.