ה"נביאה"
עם התעוררותו הרוחנית של ניאו, הוא מתוודע למהותה המתוכנתת של המטריקס, ונפגש עם דמותה החשובה והמיוחדת של ה"נביאה". מערכת היחסים הנרקמת ביניהם מהווה ביטוי למערכת היחסים בתוך נפשו של ניאו בין הצד המאמין כי ביכולתו לשנות ולבחור, לבין ההבנה כי כל רצונותיו מחשבותיו ופעולותיו צפויים ומתוכננים מראש. בשלושת הפגישות ביניהם במהלך שלושת חלקי הטרילוגיה חוזרים שלושה מוטיבים המבטאים את ההתפתחות של קשר פנימי זה:
1. האם ניאו יעמוד או יישב
2. האם הוא יאכל את מה שהיא מציעה לו או לא
3. האם הנביאה יודעת בוודאות מה יעשה ומה יחליט
פגישה א'
בפגישתם הראשונה, אחרי שהיא מנחמת אותו על שבירת האגרטל שהוא עוד לא שבר, דבר אשר גורם לו להסתובב ולשוברו, היא "מכניסה" לו את המכה הראשונה ומגלה לו: "מה שיעסיק את מוחך בהמשך היא השאלה מה היה קורה אילו היא לא הייתי אומרת לך כלום, האם עדיין היית שובר אותו". ה"נביאה", מאד דומיננטית ובטוחה, רומזת לו כי היא מכוונת את דרכו ומשפיעה במודע ושלא במודע על החלטותיו.
בנוסף, היא מיידעת אותו כי אין היא מציעה לו לשבת כיוון שהוא בכל מקרה לא יסכים, ובכך מראה לו כי היא נמצאת בתוך מחשבותיו. אנו ביחד עם ניאו סופגים מכת נוק אווט באמונתנו כי אנו שולטים ומחליטים לבד, ורואים פתאום שיש מישהו שמחליט יחד אתנו, דוחף אותנו ורוקם לנו את הווייתנו האישית.
בד בבד עושה לו ה"נביאה" הצגה של בדיקה מפוברקת, ומעודדת אותו לאמור בעצמו כי הוא אינו ה"אחד". היא מודיעה לו כי בגלגולו הנוכחי הוא באמת אינו מוכן ויוצרת אצלנו קונפליקט היות ואנו מבינים שהוא ורק הוא יכול לשחק תפקיד זה. קונפליקט זה מערער את ביטחוננו בה ופותח אצלנו אפשרות שאולי בכל זאת היא לא יודעת לגמרי מה יהיה, הרי בסופו של דבר כולנו יודעים כי הוא הגיבור של הסרט. סיום המפגש הראשון מתאפיין באסרטיביות שלה בהגישה לניאו המבולבל את העוגיות ובניחומה המבלבל עוד יותר כי לא ידאג – הרי הוא בכל מקרה לא מאמין בזיבולי הגורל הללו.
על אף ניצחונה הברור של ה"נביאה" ומושג ה"צפוי" בסיבוב ראשון זה, בכל זאת נשאר אולי פתח מילוט קטן. הנביאה מגלה לניאו על הניסיון הצפוי לו בהקרבת חייו למען מורפיוס וציון. היא מודיעה לו כי הוא יצטרך לבחור. כן, כן, לבחור. לא רק שהיא "מגלה" לו שיש מושג כזה, היא מספרת לו כי אם הוא לא יוותר על חייו כדי להציל את מורפיוס, לא יהיה לציון סיכוי לשרוד.
אולם כשמגיע רגע הניסיון גם אנו וגם ניאו מתוודעים לעוצמתה האדירה של ה"נביאה" ושל מושג ה"צפוי" אותו היא מייצגת. היא גם צפתה את הניסיון המתקרב, וידעה כי ההחלטה שייקח ניאו, ה"בחירה" שלו, היא זו שתהפוך אותו ל"אחד". אולם מה שהפיל אותנו לרגע מהכסא והשאיר אותנו פעורי פה הוא שהיא גם צפתה משהוא שאנו לא היינו אפילו יכולים לקחת בחשבון. היא פתרה לנו את הקונפליקט שהתעורר במפגש הראשון בצורה מוקסמת ופשוטה להפליא – ניאו באמת צריך למות כדי להיהפך להיות ה"אחד". היא צדקה !!! בד בבד עם כתישת מושג ה"בחירה" (שהיא צפתה מראש), היא כותשת לנו את אחד המושגים המוחשיים ביותר בחיינו: החיים והמוות הם עוד חלק מהאשליה !! שום דבר הוא לא סופי, שום דבר הוא לא מוחלט, הכול תלוי ברצון העליון. מציאות חדשה זו מחזקת את אמונתנו בכוחה הבלתי . מעורער של ה"נביאה" ויכולת ראייתה הרחוקה. ה"צפוי" בינתיים מוביל 1:0.
פגישה ב'
בסיבוב ב' ניאו כבר מגיע ממקום אחר. הוא כבר הוכיח את עצמו והפך להיות ה"אחד".
בסיבוב זה ניאו מגלה בטחון רב יותר המתבטא קודם כל במוטיב הישיבה. היא מציעה לו לשבת , אך הוא מעיז לסרב. אחרי מחשבה קצרה הוא בכל זאת יושב, ומתרץ שהתחשק לו. היא מספרת שהיא ידעה זאת, ובמבטו אנו רואים את הקושי שלו לקבל זאת.
בהמשך מתגלות שתי שאלות יסודיות הקשורות זו בזו, שמטרידות את מנוחתו של ניאו:
1. "אם את חלק מהמערכת – איך אני יכול לבטוח בך?"
בתרגום חופשי: אם את חלק מהמציאות המתוכננת של ה"צפוי", איך אדע אם את לא סותרת את הבחירה שלי – את הגשמת ייעודי. אולי את עוד צורה של שליטה – של כפייה.
2. אם את יודעת אם אקח את הסוכרייה או לא – איפה נשארת לי הבחירה? האם נשאר לי מקום להחליט?
כאן מגלה לו ה"נביאה" את הסוד המופלא: אתה כבר בחרת !!
בתרגום חופשי: לפני שירדת לתוך הגוף (הדמות הדיגיטאלית ), כבר ראית את כל מסלול חייך עם כל הצמתים, עם כל הניסיונות, וכבר למעלה ראית מה הבחירה הנכונה בכל צומת ומפגש. אתה כבר בחרת . עכשיו כל שנשאר לך לעשות זה להיזכר בבחירה הנכונה. להבין למה ואיך הבחירה הנכונה מקרבת אותך אל המקור. מי שמבין – רואה. כשם שטריניטי ומורפיאוס ידעו בהתחלה לצפות מראש את העתיד עם ניאו( נוק נוק – לך אחרי הארנבת הלבנה) כיוון שהם אחזו ברמת הבנה גבוהה יותר, כך ה"נביאה" מבינה את ההוויה ברמה עוד יותר גבוהה.
"כולנו באנו לעשות מה שכולנו באנו לעשות" – לכל אחד יש מסלול מדויק שאותו הוא אמור לבצע, על כל הבחירות הכלולות בו. מה שחשוב זה העתיד – ואליו נוכל להגיע רק ביחד. רק בשילוב של הבנת התוכנית הצפויה שמבוססת בצורה על-הגיונית על הבחירות האישיות שמרכיבות אותה.
הנביאה מעבירה כאן את המסר לניאו שאף על פי שהכול צפוי – הרשות נתונה . ניאו לאות הסכמה – לוקח את הסוכרייה.
בהתאם למערך הכוחות החדש אנו רואים מעין התערערות של ידיעתה של ה"נביאה" – היא מנסה לגלות ממנו אינפורמציה על חלומותיו – מה קורה? האם טריניטי מתה? היא כביכול איננה יודעת זאת כיוון שזה עדיין תלוי בו. היא מסבירה לו שבחירתו היא הכרחית כדי להציל את ציון. ה"צפוי" צריך אותו- הבחירה שלו חשובה.
מותה של טריניטי מהווה מוטיב מרכזי בחלק מס' 2 של הטרילוגיה ובשאלת הבחירה, מוטיב החוזר מספר פעמים במשך הסרט. ניאו מבין כבר במפגש זה עם הנביאה שבבוא העת הוא יצטרך להחליט החלטה שתקבע אם היא תמות או לא. ה"נביאה" מספרת לו שההחלטה כבר התקבלה וכעת הוא רק צריך להבינה. ניאו מתנער מהרמז של ה"נביאה" ועומד על חופש בחירתו להימנע מהחלטה על מותה של אהובתו, גם אולי במחיר של אובדן ציון.
שאלת הבחירה מתפתחת בהמשך בשני מפגשים חשובים נוספים. המפגש עם המרווינג'יאן והמפגש עם הארכיטקט. המורווינג'יואן פותח חזית חדשה במלחמה על הבחירה, ועל חזית זו נדבר בתת פרק נפרד בהמשך, אך הארכיטקט מביא לידי שיא ואף לידי "פיצוץ" את המלחמה העיקרית בסרט. המלחמה בסרט היא על נושא הבחירה, מלחמה המתמצית למערכה המכריעה, הנסובה סביב מותה של אהובתו של ניאו – טריניטי.