כמה
אחד התופעות המענינות של החברה בתקופתנו שבאה לידי ביטוי בתחום הבריאות היא כי על אף השפע הרב, רוב המחלות נובעות מבעיות של חוסר. מי שמתעסק קצת ברפואה משלימה מכיר מושגים אלו טוב.ניתן לומר בצורה כוללנית כי למרות ואולי בגלל הכמויות הגדולות של האוכל אותו אוכל האדם הממוצע,כמות האוכל שבסופו של דבר נספגת ונטמעת בגוף היא קטנה ומצומצמת. הבעיה מתחילה עוד על המדפיםבסופר-מרקט. ייצור המזון התעשייתי שמונע משיקולים כלכליים בלבד מרוכז בפרמטרים “חשובים” כגון: זמן מדף, טעם, מחיר זול, ומראה חיצוני, ופחות מפרמטרים כגון : איכות המזון ומרכיביו התזונתיים. יש המון המון אוכל על המדפים שהוא ברובו ריק וחסר. האדם הממוצע אוכל המון אוכל שאין בו הרבה מעבר לצבע.הקיבה מוצפת בכמויות של עבודת עיכול שהיא ברובה אינרטית וחסרת מהות, דבר המתיש אותה ופוגע ביעילותה וביכולתה לספוג את הכמות הקטנה של המזון האיכותי שכן מצליח להיכנס.
כשם שראינו למעלה, התמונה היא העתק של המציאות השכלית בחברתנו. האדם מופגז בכמויות של אינפורמציה בכל צורות המדיה האפשריות. כמויות של חומר שאין לו סיכוי לעכל ולרדת לעומקם בצורהאמיתית ומקיפה. מחוסר אונים מנטאלי כנה ובלתי מודע זה, הופך האדם לשטחי ורדוד היות ואין תחום אחדמכל אינפורמציה זו שבו הוא מוצא את הזמן לחפור להעמיק.
מה הפתרון? מעט, באיכות טובה, ובצורה מעמיקה ויסודית . בשני התחומים גם יחד.
חכמים רומזים לזה באומרם : “צדיק אוכל לשובע נפשו” ולא לשובע גופו ! הרמב”ם מלמד כי יותר חשוב מה שהאדם משאיר בצלחת מאשר מה שהוא מכניס לפה. אסור למלא את הבטן עד שהיא מתפוצצת כי אזאי אפשר לעכל! אולם להשאיר את הביס האחרון – זה כבר עבודת המידות. בשטח קרב זה נמדד מי שמגושם בתוך האכילה ומוריד את עצמו אל האוכל לעומת מי שמרומם ומעלה את האוכל אליו. אחד מהמבחנים שעשה גדעון ללוחמים כדי לבחור את אלו שיצאו למלחמה היה לשולחם לשתות מים מהנהר.הוא בחר את אלו שלא התכופפו אל המים, אלא העלו את המים לפיהם. אלו הלוחמים האמיתיים שינצחו גם במלחמה הגשמית.