תת פרקים:
- פקיחת עיניים- יציאת מצרים
- חוקים חוקיות ומה שביניהם – קריעת ים הסוף
- מבנה העולמות
- הדבור (הטלפון) ככלי חיבור בין העולמות
- על זמן ועל מקום
על זמן ועל מקום
שנים מהמאפיינים הבולטים של עולם החומר הם מושג הזמן ומושג המקום. את המקום יותר קל לשייך אל החומר אולם גם הזמן תלוי בחומר ובהעלם החומר הוא גם כן מתפוגג. זמן הוא פשוט מדידה של תנועת חומר ביחס לחומר. בין כדה"א לשמש או בין מחוגים בשעון. מחוץ לעולם החומרי נעלמת המשמעות של הזמן. חכמים מספרים כי תפיסת הזמן תלויה בעוצמת המודעות – "השכל". ככל שהשכל גדל כך ביחס ישר הפוך הזמן קטן. הם נותנים דוגמא מעולם השינה. כשאדם נרדם, מצטמצמת המודעות שלו, ה"שכל" קטן ואז הוא חולם חלום. בחלום, כיון שהשכל קטן, הוא פחות מוגבל בחוקיות והגיון, ולכן אפשרי בחלום מה שבמציאות לא.
בחלום ניתן לעבור מסכת חיים שלמה, וכאשר מקיצים וחוזר השכל מגלים כי בשעון עברה רק רבע שעה!! כך, ככל שהשכל גדל, הזמן קטן, עד שבשכל הגדול ביותר פשוט אין זמן. באותה מדה אומרים החכמים שבקרוב, כשנקבל כולם דרגות שכל חדשות, נבין איך החיים שלנו עד עכשיו היו גם כן יחסית רק כרבע שעה במציאות החדשה, ונתבונן עליהם כמו על חלום. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
החכמים מספרים לנו כי המציאות בנויה משלושה רבדים עיקריים – עולם/ שנה / נפש. שלוש אוקטאבות של אותם צלילים – מקום / זמן / ונפשו של האדם. מתוך העמדה זו אנו מבינים כי המציאות של הזמן היא מציאות חיה אשר בה עליות וירידות , הרים וגבעות ממש כמו במקום. כל נושא החגים במעגלי השנה מבוססים על תפיסה זו כי הזמן משתנה מעת לעת באיכותו וצורתו ועל האדם להתאים את מצבו הנפשי לשינויים אלו כדי לצמוח.
מי שכבר התעלה מעל לחומריותו כבר יכול להתבונן באותו עולם שמעל לזמן. חכמים קוראים לאותו אור "האור הגנוז" – אור שהוחבא בבריאת העולם כדי שישתמשו בו רק הראויים. אור שניתן להתבונן בו מסוף העולם ועד סופו. לראות את הרצון הראשוני והתכלית הסופית של כל דבר וע"י כך להבין את כל התהליכים אשר למי שרואה רק את חלקם אין לו אף פעם אפשרות להבינם. על דרך משל ניתן לתפוס זאת דרך ההבדל בין אנשים היושבים בתוך אולם הקולנוע וצופים בסרט אשר לאט לאט מתפתח ונרקם, לבין המסריט אשר בידיו נמצא הסרט כולו על כל תמונותיו, והוא יודע מה יהיה ומה היה עוד לפני שהסרט התחיל. (נדון בסוגיית הבחירה בהמשך).
אחד האפקטים המיוחדים של הסרט גם מבחינה קולנועית וגם מבחינה תוכנו הוא מה שנקרא ע"י האחים זוהי היכולת של ניאו או לחילופין המצלמה של האחים, לעצור את הזמן , או יותר .Bullet Time וושובסקי נכון להיכנס לתוכו. כשם שאפקט המעבר אל מעבר למטריקס מושג ע"י חדירת המצלמה אל תוך החומר (המקום) ואז כמו בארון הפלאים אנו מגלים שעברנו לעולם אחר, העולם שמעבר לקליפה של המציאות, כך כי הזמן הוא באמת עוד חלק מהחוקיות השברירה של עולם bullet time משכנעת אותנו טכניקת ה האשליה הניתנת לכיפוף … למי שמאמין.
היכולת לעצור את שטף החיים, לעצור את הזמן, להתבונן, הוא יסוד חשוב בשיטות רוחניות רבות. רוב האנשים בעולם עסוקים כל כך בריצה המטורפת עד שרובם מתוך הטירוף אינם בכלל יודעים לאן הם רצים. החברה כולה מתקדמת בקצב מסחרר אך מעט עוצרים לשאול לאן הולכים. הכלים הטכנולוגיים נעשים בעלי עוצמה אדירה, אך לצערנו הסכנה הגדולה היא כי הם ריקים מתוכן וחסרי כוון מבחינה מוסרית.
האדם הרוחני הוא זה שיודע לעצור ולהתבונן. לעצור ולשאול.
"עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע".
יפה מנסח זאת המרווינג'יאן: " אם לא נקח זמן – מאיפה בדיוק יהיה לנו ?"