האחד – משה – משיח
ונודע שלכל הנ”ל צריך לקנות בתוכו דעת מתחלה שיביאהו לדעת ולהשכיל על דרכיו בכדי שלא יטעהו היצר
הרע כנודע ונודע שהדעת הוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד ששים
רבוא דרי שהתפשטות הדעת שהוא בחינת משה הוא בכל נשמות ישראל שהן ששים רבוא שרשי נשמות נמצא
כי הדעת הנמצא בכל אחד ואחד הוא התפשטות משה כל אחד לפי מדריגתו וכפי רבוי הדעת שבו כן הוא אצלו
בחינת השפלות והענוה וכן זוכה לרבוי השראת השכינה כשיעור הדעת שבו וכשיפור השפלות שבו:
וז”ש משה מן התורה מנין פירוש לבוא לבחינת משה שהוא סוד הדעת מן התורה מנין איך לקנות זו הדעת על
ידי איזה סיבה ואמר להם בשגם בשר בשגם זה משה שעולה בגימטריא משה הוא בא לבחינת דעת על ידי
שיחזיק את עצמו לכל הפחות למדריגות שפלות זו שידמה בדעתו שהוא בשר שמצדו לא היה אפשר לעשות
שום עבודה בעבודת אלקות בלעדי חיות הבורא ב”ה ועל ידי יזכה לבחינת משה ויבוא למדריגה אחר מדריגה
לשפלות וענוה בגדר היותר גדול שהוא בחינת ענוה הנקרא מה שאותיות משה הוא מה והש’ רומז לתלת אבהן
שהיא מרכבה עליונה כנודע שזכה לזה על ידי בחינת מה והבן: (בראשית)
כי הצדיק מייחד דברים ארציים וגשמיים עם בחינת שמים ונודע כי כל אדם העובד הבורא ברוך הוא באמת
צריך להביא בחינת חלק משיח שלו כנודע כי אדם ראשי תיבות אדם דוד משיח ונודע מה שאמר בש”ם כי
קומות אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו הכוונה בזה כי היו כלולים בו כל הנשמות שמסוף העולם עד
סופו עם כל בחינותיהם עד אחר החטא שנתמעט קומתו ונפלו כמה וכמה נשמות בעמקי הקליפות ובחינת משיח
הוא גם כן שצריכין ישראל לעשות קומה שלימה עם כל בחינותיה כמו שהיתה באדם הראשון קודם המיעוט
וכל עובד השם יתברך צריך להעלות חלק שלו להכין חלקו מן קומה הנזכר וכל זה על ידי בחינת כל על ידי
שמייחד שמים וארץ שיקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג’, ו’) אף בגשמי כנודע וזהו כל להביא לימות המשיח
לבחינת חלק משיח השייך לו על ידי מדת כל.
וכן צריך כל אחד מבני העולם עד שיכינו הקומה הנזכרת כמו שהיתה קודם המיעוט ואז יהיו כלולים במשיח
כל הנשמות וכל הבחינות מכל ישראל ומה שאמר רבי אלעזר בן עזריה ולא זכיתי שתאמר כו’ הוא כי לא מכל
אדם זוכין ללמוד ורבי אלעזר בן עזריה קבל על זה שלא זכה שיהיו דבריו נשמעין בזה הדרש עד שדרשה בן
זומא וזיכה לדורו והבן:
(מאור עיניים – ואלה שמות)
ונודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא ברוך הוא בכל עת ובכל רגע כמו שכתוב
ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כי במעשה בראשית היה הבריאה על ידי חיות חדש שנאצל
מהבורא ברוך הוא בכל הנבראים וכמו כן גם בכל עת ובכל רגע צריכים שלא יופסק מהם החיות תמיד ויושפע
עליהם בתמידות בהשתלשלות מלמעלה למטה מעילה לעלול שאם יצוייר ח”ו העדר חיותו מן העולם אפילו
רגע אחד היה העולם ומלואו בטל ממציאות כנודע אך איך יתכן שהבורא ברוך הוא שהוא בלתי בעל תכלית
וגבול שהוא אין סוף ברוך הוא שאין לו שום דמיון כלל עם כל הנבראין שהם בעלי תכלית וגבול ואיך יקבלו
החיות מאין סוף ברוך הוא שלא על ידי ממוצע בינם לבינו ברוך הוא מאחר שאין להם שייכות ודמיון כלל
בשום אופן לו יתברך:
אך האמת דנודע כי הצדיק הוא יסוד עולם כי הוא היסוד והצנור שמעבר השפע והחיות היורד לכל העולם
ולכל הנבראים הוא על ידו ובשבילו שהוא עושה השביל והמסילה שירד החיות וההשפעה על ידי התקשרותו
בבורא יתברך תמיד הוא משכן לבחינת א’ שהוא אלופו של עולם השוכן בתוכו כמו שכתוב (שמות כ”ה, ח’)
ושכנתי בתוכם והוא חלק ה’ ממש ויש לו שייכות כביכול עם הבורא יתברך מצד חלק נשמתו שהוא חלק הא’
וגם עם הנבראים יש לו גם כן שייכות והתדמות על ידי בחינת דם שהוא נפש הבהמיש מלובש בהדם שהוא
שוה לכל נפש ולכל הנבראים ולכך נאות ויפה לו שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו
לקשר הכל בו יתברך להריק השפע לנבראים על ידי שבילוש הוא מתקן על ידי עבודתו ודביקותו בו יתברך.
כמו שאמרו על פסוק (קהלת י”ב, י”ג) כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ואמרו תיבת נברא
שהוא לשון היה מדלא אמרו כל העולם לא ברא כו’ אך כי באמת בריאת העולם הוא דבר ההוה תמיד כי בטובו
מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית על ידי השפעתו החיות בנבראים ובכל יום ובכל עת ובכל שעה נברא
העולם בבחינה זו על ידי הורדת השפע והחיות וזהו הפירוש כי זה כל האדם פירוש מאחר שהצדיק הוא בחינת
אדם שהוא בחינת א’ דם שנתאחדו בו לא נברא העולם בהוה תמיד על ידי הורדת השפע והחיות כאמור אלא
בשביל ומסילה שעושה זה על ידי עבודתו הזכה והתקשרותו בהשם יתברך עושה שביל ומסילה מעבר השפע
והחיות וצנור להריק לכל הנבראים שהוא המייחד שמים וארץ כתרגום אונקלוס (דברי הימים-א’ כ”ט, י”א)
דאחיד בשמיא ובארעא שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא שלא יהיו מופסקין ממנו יתברך שלזה
כיוונו ז”ל באמרם וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם ולכך נקראים התלמידי חכמים בונים כמו
שאמרו אל תקרי בניך אלא בוניך:
וכל זה מה שהצדיקים פועלים זאת הכל הוא על ידי התורה המורה להם דרך אשר ילכו בה ואיך לדבק בו
יתברך על ידי התורה והמצוות שנתנו בסיני כמו שאמרו רז”ל יום הששי הידוע הוא ששי בסיון שהתנה
הקב”ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו. כי ממילא
על ידי שלא היה נתינת התורה שבה עושים הצדיקים שביל ומעבר השפע לנבראים ממילא היו חוזרים כל
הנבראים לתהו ובהו וקיום העולם בששה ועשרים דורות מקודם מתן תורה היה על ידי הצדיקים שבכל דור
ודור כגון אדם שת מתושלח חנוך נח והאבות שכולם היו עוסקים בתורה עד שלא ניתנה כנודע והם היו השביל
והצנור לעולם כאמור.
אך שבדורות ההם היו המוחין והשגת הצדיק האחד שבדור ההוא היו גדולים כל כך עד שהיו כדאי שימשך על
ידם השפע והחיות לכל העולם בשבילו שעשה ותיקן על ידי עסקו בתורה בימים האלו ולא היה צורך לצדיקים
רבים לקיום העולם עד שעל ידי השתלשלות הדורות נתמעטו המוחין וההשגה כל כך עד שלא היה כדאי לקיום
העולם כי אם על ידי שכל ישראל יקבלו התורה באתגליא ויהיו כולם בגדר צדיקים כמו בבריאת העולם שברא
הקב”ה את האדם שהוי כלולים בו נשמות כל ישראל כמו שאמרו קומתו של אדם הראשון היה מסוף העולם
ועד סופו ולאחר החטא נתמעטה קומתו כנודע והכוונה של הבורא ברוך הוא במתן תורה היה שיהיה כמו
בביאת המשיח במהרה בימינו שיהא הקומה שלימה כנודע כי משיח הוא יהיה גם כן נשמת אדם הראשון
כראשי תיבות אד”ם אדם דוד משיח ובקומה שהיה בו קודם החטא בכללות כל ישראל שכולם יהיו כלולים בו
בכללות ונשמותיהן של כל אחד ואחד יהיו פרטיות.
וזהו כל עיקר עבודתינו לתקן ולגמור חלק המשיח השייך לכל אחד כאמור אצלנו במקום אחר וכשיוגמר
התיקון הקומה בשלימות יהיה הוא צדיק יסוד עולם בשלימות גמור וצנור גדול וישר לקבל שפע וחיות שלכך
בביאת משיחנו ירבו הטובות והדיעה בעולם על ידי שהוא יהיה צדיק כללי בשלימות גמור כמו שנקרא משיח
צדקנו שהוא הצדיק הגדול והצנור הגדול שבו מעביר השפע לכל הטובות מה שאין כן עכשיו אחר חטא עגל
שחזרו לזוהמתן כנודע שאין צדיק כללי וצריך כל אחד מישראל פרטי להיות בגדר צדיק לקיום העולם
בשלימות וכל עוד שיתמעטו הצדיקים יתמעט השפע בעולם והבן כמו שכתוב (ישעיה ס’, כ”א) ועמך כולם
צדיקים לעולם יירשו ארץ כשעמך כולם בגדר צדיקים וצינור לעולם פירוש בשביל קיום העולם אז ירשו ארץ
מאביהן שבשמים שכל הטוב וכל השפע היה יורד לארץ בכל אופנים ואם לא היו ישראל מקבלים התורה ח”ו
לא היה צינור כלל לעולם שלא היה די בצדיק אחד כמו בדורות שלפני מתן תורה כאמור לעיל ולא היה החיות
יורד מאין סוף ברוך הוא ח”ו ובהעדר החיות היה התפשטות המות ח”ו כמו שאמרו חרות על הלוחות אל תקרי
חרות אלא חירות ממלאך המות ובנתינת התורה נפסק המות מן העולם על ידי החיות שיש לו צינורות על ידי
עובדי ה’ על ידי התורה.
ולכך נקרא הזיקא שהוא יצר הרע הוא מלאך המות נקרא טבוח שהוא טבוח ונשחט ונחתך מן העולם הכל לפי
רוב מורידי החיות אם יש הרבה צדיקים נחתך יותר לפי ריבוי הצדיקים וכל זה על ידי התורה ואם לא קבלו
ישראל את התורה היה נפיק זיקא דשמיה טבוח לפי שקבלו התורה נקרא טבוח ואי אל קבלו היה טובח ח”ו
וכו’ ונודע שכל מועדי ה’ החוזרים חלילה בכל שנה נעשה התיקון בהם כמו בתחילת נתינת המועדים לישראל
כמו פסח הוא גם היום יציאת מצרים ובשבועות הוא בחינת מתו תורה כנודע ולכך בבוא יום טוב של עצרת
צריך כל אחד להיות בגדר צדיק בכדי שיהא צור ויסוד עולם לבל יתפשט הזיקא דשמיה טבוח ושיקרא טבוח
ולא טובח ח”ו כאמור ולא כל אדם זוכה לזה שיהא בגדר צדיק כזה והקזת דם הוא סכנה והשטן מקטרג בשעת
הסכנה ח”ו ומה גם שזה העת שצריך להתחזק כנגדו מתחזק גם הוא לכך הוא סכנתא להקיז דם ולהכניס את
עצמו בסכנה עד שנזכה לביאת הגואל במהרה בימינו ויקוים ובלע המות לנצח (ישעיה כ”ה, ח’) אמן נצח סלה
ועד:
(מאור עיניים – יתרו)
והנה הרשע היה מפיל הגורל מיום ליום ומחודש לחודש לכלות את עמינו בית ישראל בחודש אדר מפני שבז’
באדר מת משה רבינו ע”ה ולא ידע שבז’ באדר נולד משה כמבואר בדברי רז”ל והענין דאיתא בזוהר הקדוש
אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד שיתין רבוא דרי וזהו ענין בחינת הדעת שיש לכל אחד ואחד מישראל
להשיג בתורה והכל על ידי הדעת בחינת משה שהוא היה הדעת של כל ישראל ויש לכל אחד ואחד ניצוץ דבר
מה חלק מהדעת של משה רבינו ע”ה בכדי שידע ויבין ויסיג כל אחד ואחד בתורה כל חד וחד כפום שיעורא
דיליה כפי בחינת משה שיש אצלו כך הוא מבין ומשיג בתורתו.
ולכן אמרו רז”ל מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם והאיך יצוו על זה חז”ל לכל אדם שעל כל אדם אמרו
משנה זו לקיימה והאיך יכול כל אדם לקיים זה הדבר הלא זה הוא אשר נשתבח משה רבינו ע”ה במדה זו
בתורה כמו שאמר הכתוב (במדבר י”ב, ג’) והאיש משה עניו מאוד מכל האדם גו’ ואיך יזכה ילוד אשה אחר
זולתו לבוא למדריגה זו אך הענין הוא מכו שאמור שיש לכל אחד ואחד מישראל בחינת משה והוא הדעת שלו
ועל כן ציוו חז”ל מאוד מאוד הוי שפל רוח כי מאחר שיש לך בחינת משה שהרי יש לך דעת ואפילו אם הוא
מעט מן המעט אף על פי כן הלא זה הוא בחינת משה שיש לך אם כן איפוא זאת עשו גם אתה כמו משה רבינו
ע”ה להיות שפל רוח בחינת משה ואם גם זאת אין בך הלא אמרו רז”ל כל אדם שאין בו דעת נבילה טובה
הימנו ואם יש לך אפילו מעט מן המעט תוכל לעשות כן להיות שפל רוח ועדיין אין זה מדריגת משה עצמו כי
במשה נאמר שזכה והשיג ענוה שהיה לו השגה עצומה ונפלאה בזה.
והנה נאמר במשה רבינו ע”ה (דברים ל”ד, ו’) ולא ידע איש את קבורתו והוא על פי האמור שאתפשטותא
דמשה בכל דרא ולזה ענין בחינת משה הוא גנוז באדם הישראלי ולא ידע איש את קברתו פירוש שלא ידעו
היכן משה קבור וגנוז כי באמת הוא נגנז ונקבר בדעת של כל אחד ואחד מישראל כאמור וזהו ויקבור אותו
בגיא פירוש שנגנז בחינת משה שהוא הדעת אצל מיש הוא שפל בעינו כגיא ואינו מתגאה שהמתגאה הוא כאלו
עובד עבודה זרה ואין בו דעת בחינת משה וזה מול בית פעור רצה לומר שהדעת גנוז אצל מי שהוא שפל
בעיניו והוא מנגד והיפוך בית פעור שהוא עבודה זרה שכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה אכן העניו והשפלה
וא מנגד לדבר זה והפכו ממש שם הדעת האמיתי גנוז וטמון:
(מאור עיניים – משפטים)
במדרש תנחומא גדול השלום שסיום התפילה היא בשלום והתורה נקרא שלום שנא’ (משלי ג’, י”ז) וכל
נתיבותיה שלום והבא בדרך נותנין לו שלום: להבין הענין נקדים הפסוק (מלאכי ג’, כ”ג) הנה אנכי שולח לכם
את אליהו הנביא לפני בא וגו’ דלשון שולח הווה דמשמע אף עכשיו מדלא כתיב אשלח לכם וגו’ דהאמת הוא
שכל השתוקקות ישראל עובדי ה’ לאביהם שבשמים הוא על ידי בחי’ אליהו שהוא המבשר לכל דבר שהוא
שלימות כגון תורה ותפלה שהוא יחוד שלם כנודע במחשבה ודבור שהוא יחוד גמור ומקודם זה צריך תשוקה
גדולה וחשק גדול וזה הוא על ידי בחי’ אליהו המעורר התשוקה מקודם ואחר כך הוא בחי’ משיח כי בודאי בכל
תפלה ההגונה שהוא ביחוד מחשבה ודבור נעשה תיקון בחי’ משיח כמו שבביאת משיח צדקינו במהרה בימינו
יהיה יחוד ושלימות גמור בתמידות כי אז יהיה עליית כל המחשבות והאותיות שהוא הדבור כך הוא בכל אדם
בשעת ההפלה ותורה בחי’ משיח היחוד הזה שהוא סוד בנין קומת משיח כמאמר הבעש”ט נבג”מ שצריך כל א’
מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו כנודע שאדם הוא ר”ת אדם דוד משיח שקומתו של
אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שהיו כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות של ישראל ואחר כך
על ידי החטא נתמעטה קומתו וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה מס’ ריבוא כמו
שהיה קודם החטא של אדם הראשון.
על כן צריך כל אחד מישראל להכין חלק בחי’ משיח השייך לחלק נשמתו עד שיתוקן ותכונן כל הקומה והיה
יחוד כללי בתמידות במהרה בימינו וכל זה הוא על ידי יחוד המחשבה והדבור שהמחשבה הוא נשמת הדבור
המחיה אותו כי תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה שהוא יחוד גמור כמבואר אצלנו במקום אחר וזה א”א אם לא
על ידי התשוקה שמקודם שהוא בחי’ המבשר בחי’ אליהו ולכך נקרא משיח כי משיח הוא לשון דבור
והמחשבה משיח את הדבור שישיח את האותיות ולכך בכל עת שהוא יחוד המחשבה עם הדבור הוא תיקון בחי’
משיח רק שהוא אינו בתמידות כמו שיהיה בתיקון ביאת המשיח במהרה בימינו ולכך קודם השלימות הגמור
יהיה בשורת אליהו ז”ל להתעורר תשוקת ישראל קודם ביאת משיח.
(מאור עיניים – פנחס)
אלא מעלה אני עליך כאלו עשיתם. דנודע כי אתפשטותא דמשה הוא בכל דרא עד ששים רבוא דרי ובכל צדיק
וצדיק יש בחי’ משה ניצוץ הקדוש מנשמת משה רבינו ע”ה שמסייעו לעובד עבודתו יתברך וזהו בסוד העיבור
כי הצדיק הבא לטהר בהתעוררותו שמתחילה מסייעין אותו על ידי בחי’ ניצוץ משה רבינו ע”ה שמתעבר אחר
כך עמו וזה נקרא בחי’ ענוה ודעת שאצל הצדיק כי לולא זאת אי אפשר לבא לידי שלימות הגמור כי משה זכה
לענוה על ידי דעתו הדגולה כי בלא ענוה אין התחלה כלל בעבודתו יתברך כמבואר אצלנו למה שאמרו בגמרא
שלחו מתם איזהו בן עולם הבא שפל ברך וענוותן ולשון מתם אינו מובן כי היה לו למימר שלחו ממערבא כמו
שמצינו כמה פעמים בש”ס: אך דיש בני אדם שהם הולכים בתמימות בתם לב ועסקים בתורה ונראה לבני אדם
שהם תמימים אך אם אין להם מדת הענוה שהוא בחינת משה אינן בני עולם הבא וזהו שלחו מת”ם פי’
מהתמימים שהולכים לפי הנראה בתמימות איזה מהן בני עולם הבא שפל ברך וענוותן וכו’ ואם זוכה אדם
לבחי’ אתפשטותא דמשה הנ”ל יכול לברר הניצוצות ולתקן וגם אחר בירור הניצוצות שנזכה לביאת משיחנו
במהרה בימינו גם כן יהיה על ידי משה רבינו ע”ה כנודע שנשמת משה הוא משיח כמ”ש אדם ר”ת אדם דוד
משה משיח כנודע זה מזוהר הקדוש. וזהו מעלה אני עליך כאלו עשיתם שהאמת הוא כן שאתה הוא העושה
התיקון של בירורין הנ”ל גם בשעבוד וזהו ויתעבר ה’ בי למענכם הוא לשון עיבור כי על ידי שאינכם בגדר
הדור הראשון לכך לתקן הברורים הוצרכתי לבוא בבחי’ עיבור בכל צדיק וצדיק כאמור לעיל והבן ברוך ה’
לעולם אמן ואמן:
(מאור עיניים – ואתחנן)
ולהבין הענין לפי דרכינו הוא ע”פ מה שנודע שבחי’ משה רבינו ע”ה הוא סוד הדעת שמתפשט בכלל כל
ישראל שהן ששים רבוא בכללותן שעל ידי בחינתו זאת יהא להן דעת לעבוד ה”שי ולהפריש ולהבדיל בין טוב
לרע שהוא סוד המכריע וההבדלה כנודע ועל ידי בחי’ משה שבכל אחד ואחד פרטי מישראל וכמ”ש בזוהר
אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד ששים רבוא דרי שהכוונה הוא כאמור שההתפשטות של בחי’ משה הוא
בכל ששים רבוא שרשי נשמות ישראל בענין שזה בחי’ דעת שיש בכל אחד הוא ממש בחי’ משה שעל ידי הוא
עובד עבודת הבורא ב”ה ומקשט וממתק המדות המוטבעין בטבעו ולהכריען ולהבדילן מן הרע ולבלתי יומשכו
אחרי חומריות גשמיותן כי אם להשתמש עם המדות בדברים הנוגעים לעבודתו יתברך שמו שעל ידי בחי’
הדעת שבו יודע ומבחין בין טוב לרע ומכריע את המדות לטוב כפי כוונת הבורא ב”ה שקבע בטבעו אלו המדות
בכדי שישתמש בהן בעבודה הטובה ורצויה לפניו יתברך שמבלעדי המדות כולן כל אחד כפי שהוטבעו בתוך
האדם אם אין מכניסן ומכריען להטוב כולן אין שלימות בעבודתו יתברך אף אם יש בו איזהו מדת טובה כנודע
שהן אחדות א’ על ידי הדעת המאחדן ובלעדי הדעת אי אפשר להיות בו אחדות כל המדות לטוב ולא כח
ההבדלה בין טוב לרע וכמ”ש בש”ס אם אין דעת הבדלה מנין שלכך קבעו ברכת הבדלה בחונן הדעת.
אך כח הנהגת הדעת שידע מה טוב ומה היפוכו הוא על ידי נתינת התורה למשה רבינו ע”ה שהוא בכדי לידע
מתוך התורה מהו הדרכים הטובים ומצותיו של הבורא ב”ה ואיזה דבר שנצטוינו שלא לעשותו שהוא אפשר כי
אם על ידי נתינת התורה לישראל וכן בכל אדם פרטי אחר שלומד בתורה ורואה מה שנתחייב לעשותו ומה
שנצטוה שלא לעשות אף החומריות שבו משכו למצוא לעצמו היתירם בדעת שקר מן אותו הלימוד כנודע
שכמה רשעים מוצאין להן היתר לרשען על ידי דעת שקרים שהמשיכו בתוכן מכל מקום על ידי בחי’ משה
שהוא הדעת האמיתי מבדיל הרע מן הטוב ורואה האמיתית התורה כפי כוונת הבורא ב”ה שזה סוד הבחירה
שניתנה לאדם כי כפי רוב בחי’ דעת האמיתי שבו בחי’ משה כך זוכה לראות האמת וכך מתקן המדות שלו.
אך בכדי לבוא אל דעת האמיתי ושלא יטהו חומרו מדרך האמת הוא על ידי יראה ואהבה שלא ירגיל את עצמו
לירא משום דבר זולתו מפניו יתברך ושלא לאהוב שום דבר זולתו אותו יתברך ולקיים מצותיו ובעת שעושה
שום מצוה או עסק התורה ותפלה יהא בדחילו ורחימו כנודע שהוא עיקר יסוד העבודה שעל ידי זה יבא לדעת
האמיתי ולהתפארות הטוב להיות כל חפצו וישעו ומגמתו לעשות נחת רוח לו יתברך ולפאר שמו יתברך ועל
ידי התקשרותו בעבותות היראה ואהבה והתפארות הטוב יזכה לדעת האמת להיות מבחין ומבדיל בין טוב ורע
ולא יראה שום דעת שקר ח”ו בתורתו ובלימודו כי אם האמת יתגלה תמיד ויוסיף שלימות מיום אל יום ולא
יתגאה ח”ו בלימודו ועבודתו כמו שיקרא לרוב בני האדם שאדרבה על ידי לימודו בהתורה מתגאה ומתגדל ושי
לו התפארות רע ובודאי אז מסתלק הוא יתברך ממנו לגמרי כמ”ש אין אני והוא יכולים לדור ובודאי בהסתלק
ממנו חלק האלקי שבו בודאי ידבק בשקר ובדיעות שקרים להיות דרכו ישר בעיניו וימאס באנשי אמת שאינן
במדריגתו וידמה לו האמת לשקר כנודע ששורש כל הרעות ומה שעובר על מצות השם יתברך הוא על ידי
הגדלות שבו.
וכל זה על ידי שלא הרגיל את עצמו להיות לימודו ועסקי עבודתו באהבה ויראה ולפאר ליוצרו על שם כבוד
מלכותו שאז לא פרחת לעילא ולא עולה הלימוד לנחת רוח לפניו יתברך בכדי שישכון בתוך זה האדם חלק
האלקות כמ”ש (שמות כ”ה, ח’) ושכנתי בתוכם ממש ועל ידי זה לא זכה לדעת השלם האמיתי ואינו יודע
להבדיל בין טוב לרע שאם אין דיעה וכו’ ונקרא (משלי ט”ז, כ”ח) נרגן מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם
משכינתיה כנודע שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו בכל המדות המוטבעין בתוך האדם השפל ובכל הנמצאים
והיצורים והנעשים ועל ידי מה שהוא אין לו כח ההבדלה בין טוב לרע ועל ידי גבהותו שקנה מצד התורה
שלמד או ממעשה עבודתו מסלק החלק האלקי מתוכו וממשות המוטבעין בו ומכל מעשה שעושה עבור שבכל
מעשיו הוא גבה מזה ומרים את לבבו בגדלות וממשיך את המדות לרע על ידי סילוק הטוב מהם שהוא בחי’
שכינתו יתברך ששוכן בהמדות שבאדם ובכל המעשים הנמצאים שבעולם ופוגם כביכול כן למעלה בשרשו
סילוק אלופו של עולם מן המדות ועל ידי זה באין עליו כל הדינים עבור שגרם סילוק ופירוד אלופו של עולם
מן המדות שבו ובשרשו העליון מה שאין כן האדם שרוצה לבוא לבחי’ דעת האמיתי ומתנהג כאמור בכל
מעשיו באהבה ויראה והתפארות ושלא להתגדל בהתפארות רע ח”ו אזי נמשך בחי’ האל”ף שהוא אלופו של
עולם על כל המדות המוטבעין בתוכו ומקשר כל המדות שבו שהן שבעה מדות כנודע לאלופו של עולם.
וכל זה באמצעות אלו הג’ מדות שמעורר בקרבו בתחלתו להיות רגיל להטותן תמיד להטוב כמבואר למעלה
ועל ידי לימודן בהתורה מתגלין לו כל העצות טובות וידיעת האמת ואיך להיות נבדל מן הרע והשקר ויוסיף
תמיד שפלות ועל ידי זה יתוסף תמיד הארת הא’ שהוא אלהותו יתברך להיות שופע בתוכו כי כפי רוב השפלות
שלו יראה יותר רוממות האל יתברך וגדולתו ויתחזקו בו המדות כולן שווין לטוב יתוסף גם כן הארות אלהותו
יתברך השוכן את דכא ושפל רוח ויתפשט אלהותו יתברך בכל השבעה מדותיו וגורם גם כן כך למעלה בשרשו
להיות נשפע עליו תמיד רב טוב שפע וברכות מהארות אין סוף ב”ה בהמדות העליונים שבשרשו העליון.
(מאור עיניים – ואתחנן)