דין וחסד
ובמדרש לך לך עולה במספר מאה כאן רמז לו המקום שעל ידי ההליכה יזכה לבן שיולד לו למאה שנים
וכפירוש רש”י כאן אי אתה זוכה לבנים כו’ והנה להבין הענין מה זה בשורה שבשרו השם יתברך שלא יהיו
חותמין בכולם הלא קודם לכן בישרו שיתייחס אלהותו יתברך בו ובזרעו ואם כן בודאי גם אם היו חותמין
בכולם היה נחשב לו גם כן לבשורה מאחר שהן זרעו ונקדים מה שדרשו רז”ל על פסוק בראשית ברא אלהים
וגו’ וכתיב ביום עשות ה’ אלהים וגו’ שבתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם
מתקיים הקדים הקב”ה מדת הרחמים ושיתפה למדת הדין. והנה לכאורה יפלא איך שייך לומר אצל הבורא
ב”ה שינוי רצון ח”ו כי הוא מביט סוף דבר מראשיתו ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין מאחר
שצפה אל סוף דבר שלא יתקיים במדת הדין:
וגם להבין מה שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא
באברהם שהוא מדת החסד כי על ידי חסדו הגדול היה בריאת העולמות וצריך להבין למה לא נכתב כן בפירוש
בתורה האותיות כסדר באברהם למה נהפך הצירוף שנכתב בהבראם:
אך דנודע סוד בריאת העולמות היה על ידי צמצומים כי הבורא ב”ה שלם בכל המידות שאין חסר לו שום דבר
שנאמר ח”ו שעל ידי שהיה חסר הדבר ההוא ח”ו הוצרך לברוא העולמות כמו למשל האדם שחסר לו איזה
דבר וכל זמן שאין לו הדבר ההוא נקרא חסר ואינו נקרא שלם בשלימות זה בודאי לא יעלה על לב שום בר
שכל ח”ו לחשוב כן בבורא ב”ה שאצלו יתברך היה הוה ויהיה שוין ואם כן מה שהוא ביהיה היה גם כן בהיה
שהוא קודם בריאת העולמות שהיה נקרא שלם בכל השלימות ולא הוצרך ח”ו מצד עצמו לבריאת העולם אך
כי מאחר שהוא חסדן גדול ורב חסד וטוב כמו שאמר הכתוב (תהלים קמ”ה, ט’) טוב ה’ לכל ומטבע הטוב
להיטיב ורצה בבריאת העולם להיטיב לנבראים ושיכירו כח מלכותו ויתענגו מזיו כבודו ולכוונה זו ברא את
העולמות וכמ”ש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא שהיה מלך בשלימות הגמור בכח בטרם כל יציר
נברא אך מה שברא העולמות הוא כי לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא על ידי הנבראים שמכירין כח
מלכותו והוד יקרו ומתענגין מעבודתו ומקבלין שכר בזה ובבא ואם כן היה בריאת העולמות על ידי חסדו
הגדול שהופיע על הנבראים אך שהחסד של הבורא יתברך הוא גדול מאוד אור צח ומצוחצח שלא היו
הנבראים יכולים לסובלו כמו למשל באור השמש אי אפשר להביט וליהנות מאורה כי אם על ידי מסך הצמצום
האור כפי השעור שיוכלו הנבראים לקבלו ולהנות מאורו כך באלף אלפי אלפים הבדלות אור חסדו הגדול לא
היו הנבראים יכולים לקבלו והיו בטלין ממציאות והוצרך מדת החסד להתצמצם על ידי מדת הגבורה שהיא
מדת הדין שמודד מדת החסד בצמצום כפי שיעור שיוכלו הנבראים לקבלו וכל זה קודם שיופיע אור שפעת
החסד הגדול ממנו יתברך הוצרך להיות צמצום בכדי שאחר כך כשיופיע אור החסד יהא מוגבל ומצומצם
כשיעור שיוכלו לקבלו בכדי שיוכל להיות עולם על ידי החסד כמו שכתוב (תהלים פ”ט, ג’) עולם חסד יבנה
ואם כן זה הצמצום והדין נכלל גם כן במדת החסד מאחר שהוא גם כן לטובות הנבראים שעל ידי זה יוכלו
לקבל אור החסד ועל ידי זה נקרא שם מלא ה’ אלקים אחדות הגמור והבן:
וזהו כוונת רז”ל בתחלה עלה שמחשבה לברוא העולם במדת הדין ואם תאמר והלא עיקר בריאת העולם היה
מצד חסד כאמור למעלה ואם כן מה זה שעלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ולתרץ זה אמרו ראה שאין
העולם מתקיים פירוש אלו היה נברא בחסד לבד לא היה העולם מתקיים מגודל הבהירות שמצד חסדו הגדול
כאמור לכך הקדים מדת הרחמים פירוש גם הקדימה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין הוא גם כן רחמים
כאמור בכדי שיוכלו לקבל החסד אחר כך רק ששתפו למדת הדין שבלעדי זאת לא היה כח הארת החסד
מתגלה לנבראים ואם כן נעשה מדת הדין והחסד משותפים כללות אחד כלשון שותפות המורה על יחוד אחד:
וזהו סוד אור ישר ואור חוזר כי מדת חסד לבד הוא הישר בלי שום מונע וגבול שאין כח בנבראים לקבלו ומדת
הגבול נקרא אור חוזר שמחזיר את האור ומעכבו ומגבילו ומצמצמו בכדי שלא יופיע אורו כל כך עד שלא
יוכלו לקבלו ומכל מקום נקראים שניהם אורות כאמור הצמצמום יכולין לקבל החסד:
ובזה תבין גם כן מה שלא נזכר בתורה להדיא באברהם כמו שדקדקנו למעלה כי אם היה נכתב באברהם
בתורה להדיא ביושר באותיות באברהם היה מורה כי על ידי אור הישר נבראו תולדות השמים והארץ וזה אינו
כאמור שהוצרך להיות אור חוזר ועל כן נכתבו האותיות של באברהם למפרע המורה על אור החוזר:
והנה כמו שהוא בטובת הבורא ב”ה הכללית שהוא בריאת העולמות שהוצרך להיות מקודם צמצום מצד
הגבורה והדין לטעם הנזכר כך הוא תמיד בהווה ובפרטות אפילו בכל אדם כי קודם שחפץ השם יתברך להופיע
עליו בחסדו הגדול ולהטיב לוצריך להיות מקודם צמצום ודין מצד הגבורה שזהו גם כן טובה לאדם ההוא
באופן שעל ידי זה יוכל אחר כך לקבל טובת החסד כי בלעדי הדין והצמצום שבא לו מקודם לא היה יכול
לקבל אור בהירת החסד שיבוא לו אחר כך מגודל הבהירות כאמור למעלה בכללות בריאת העולמות.
ועל כן אמרו רז”ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה כך יברך ברכה הרעה בשמחה
כי באמת הכל הוא טובה אפילו הרע ההוא גם כן לטובה יחשב כי מצד הצמצום הוא שמצמצם מדת החסד
שחפץ הבורא להיטיב לו אחר כך מטבילו עד שיעור שיוכל אחר כך לקבלו וכפי הטובה הגדולה שבדעת
הבורא ב”ה להביא עליו כך צריך להיות הצמצום גדול מקודם כי אם היה הטובה גדולה יהי הצמצום שמקודם
שנראה לו לרעה גם כן גדול וכשמאמין בזה בודאי יברך על הרעה בשמחה כמו שמברך על הטובה כי זהו
התחלת הטובה ובזה מכליל גבורות בחסדים והבן. ונעשה יחו”ד הוי”ה אלקי”ם שם מלא ומי שיש לו דעת
ומשכיל על דרכיו ימצא הטובה שיבא לו אחר כך ואם אינו מוצא בודאי היה הדינים ההם לכפר עונותיו
ולהביאו לחיי העולם הבא וכמאמר רז”ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם ובודאי אין לך טובה גדולה מזו כי
יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה עם כל תענוגיו וגם אין לך טובה גדולה ממה
שעל ידי הדינים ההם נתקרב אחר כך בלבבו אל השם יתברך ומתיירא יותר ממנו כנודע והחכם עיניו בראשו
להבין ולהשכיל בדרכיו בזה. (מאור עיניים – נוח)
אך סוד הענין הוא דכבר כתוב אצלנו במקום אחר על פסוק ביום עשות ה’ אלקים ארץ ושמים מתחלה עלה
במחשבה לבורא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיוצא
ממה שמבואר שם כי הוצרך להיות דווקא כך להיות עולה במחשבה לבורא במדת הדין ואחר כך לשתף עמו
מדת הרחמים עבור כי בנין העולם היא על ידי חסד כמו שאמר הכתוב (תהלים פ”ט, ג’) עולם חסד יבנה וחסדו
הגדול יתברך לא היו יכולים הנבראים לקבלו בלי דבר מה שיצמצם חסדו הגדול עד שיתגלה רק כפי מה
שיוכלו לקבלו לכך נברא העולם על ידי ששיתף מדת הדין למדת הרחמים שמדת הדין מצמצם את הרחמים
והחסד לעכבו מבלי שירד יותר מכח קבלת המקבלים שלא היה בנין העולם כלל מגודל הופעת החסד והיה
מתבטל ממציאות אם לא צימצום מדת הדין באופן ששיתוף מדת הדין במדת החסד הוא גם כן חסד מפני שהוא
גם כן קיום העולם שלולא הדין לא היה פעולת החסד יוצא לפועל על ידי ביטול המציאות שלא היה כח
בנבראים לקבלו והוא היה מתקת הדין והתכללותו בחסד לצורך קיום העולם ולא היה שינוי רצון ח”ו אלא
שהוצרך להיות כך.
ולכך כתיב בהבראם שהוא אותיות באברהם למפרע להורות על כוונה זו שבריאת העולם היה על ידי אור ישר
ואור חוזר כמבואר שם שאברהם כסדר הוא בחינת אור הישר ומה שאין כן למפרע הוא להורות על אור החוזר
שאמר לעולמו די לצמצם את החסד הישר שלא יתפשט עד בלי די.
וכמו שבריאת עולם היה על ידי חסד וגבורה לכוונה הנ”ל כמו גם כן כל הנהגות הבורא ברוך הוא יתברך
בעולם הוא כן שמקודם שבא איזה חסד בין בכלל בין בפרט אפילו לאדם אחד צריך להיות תחלה צמצום הבא
מצד הגבורה לצמצם השפעת החסד בכדי שיוכלו לקבלו וכן באדם הרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך
בדרכיו להתדמות למדותיו של קונו צריך להיות גם כן שיהא לו מדה המצמצת את החסד.
(מאור עיניים – תולדות)