מלחמה
כ י ת צ א
כי תצא למלחמה על אויביך
א.
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית שביו. המפרשים עמדו על הלשון כי
תצא למלחמה, שהיל”ל כי תלחם באויביך. וכן י”ל מד”כ על אויביך ולא כתיב על אויב, שמשמע
שמדבר על האויב הידוע. כן צ”ב אומרו ונתנו ה’ אלקיך בידך מה ענינו לפרשת יפ”ת, שלצורך הענין
היה די באומרו כי תצא למלחמה על אויביך ושבית שביו.
והענין. דהנה בפרשיות אלו שקורין בחודש אלול נאמר ג”פ כי תצא למלחמה, פרשת כי תצא
למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב וגו’, בסוף פר’ שופטים, וכאן כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו
ה’ אלקיך בידך, ולהלן כי תצא מחנה על אויביך, והוא כדאיתא בזוה”ק ובספה”ק שמרומז בזה על
המלחמה הנצחית שיש ליהודי עם אויבו בנפש הוא היצה”ר. ובחודש זה של ימי התשובה על יהודי לדעת
שכל מציאותו עלי אדמות היא למלחמה על אויביך, ועל זה נאמר כי תצא, מדבר על ירידת האדם
לעוה”ז, שהנשמה יורדת ממקום גבוה מעולם הנשמות אל מקום נמוך עולם התלאות והתאוות,
ואמרה תורה כי תצא, שמיד עם יציאת הנשמה מהעולמות העליונים לעוה”ז, המטרה למלחמה על
אויביך, שצריך מיד לפתוח במלחמה שלמענה ירד לעוה”ז, בכדי להשיג יעודו ותפקידו בעולמו. כל
ירידתו של יהודי לעוה”ז היא בכדי למלא שליחות עליונה שהטיל עליו הקב”ה, שכל הבריאה וכל יצורי
קדם בראם הקב”ה לצורך שליחות עליונה, ובמיוחד יהודי אשר יעודו הוא לעברך בברית ה’ אלקיך
ובאלתו ירד לעולם עם שליחות עליונה, למלחמה על אויביך, וזו כל תכלית חייו עלי אדמות. וכמאמר
מרן אדמו”ר בב”א זי”ע עה”פ (בראשית מה) ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים, שיהודי צריך
לומר לכל עניני עוה”ז תאוותיו ותשוקותיו, לא אתם שלתתם אותי הנה, לא למענכם ירדתי לעוה”ז, כי
האלקים, כל ירידתי לעוה”ז היא למען אלקותו ית’. וכמש”כ הרה”ק בעל נועם אלימלך בצעטיל קטן,
שהאדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע. ומרן הס”ק מסלונים זי”ע אמר שיום שיהודי לא עשה
בו מאומה להכעיס את יצה”ר אינו נתואב ליום בחיים, שהרי לא פעל מאומה ביום הזה, והיינו לפי שכל
מטרת ירידתו לעולם היא לצורך השליחות העליונה של המלחמה על אויביך, ואם לא עשה כלום בנוגע
למלחמת היצר הרי לא פעל מאומה ביום זה.
ועל זה נאמר על אויביך, פי’ האויב המיוחד שלך, כמו שאמרו רבותה”ק זי”ע כי לכל אדם יש
תפקיד מיוחד שצריך למלאו, ולשם כך בא לעולם. והאות לדעת מהו תפקידו המיוחד הוא כשרואה הדבר
בו מתגבר עליו היצה”ר ביותר בכתות על טבעיים, הרי שזה אויבו המיוחד וזוהי הנקודה שתפקידו
לתקנה. וכנגדה צריכה להיות מכוונת בעיקר המלחמה, וכמאמר הרה”ק מקאליסק זי”ע שגם
היודעים איך לירות במלחמה צריכים לדעת לקלוע, שישנם היורים הנה והנה ואינם קולעים למטרה
ומבזבזים כדוריהם לשוא. על האדם לרכז כל כתותיו בנקודה בה מתגבר עליו היצה”ר ביותר, וכמאמר
רבוה”ק שיתכן שיהודי יעסוק כל ימיו בתורה ועבודה, ובבואו לעולם העליון ישאלוהו מה פעלת
בעולם, שאת עיקר תפקידו שלמענו נשלת לעולם לא תיקן. ועל הנקודה הזאת שבה הוא עיקר תפקידו
בעולמו נאמר כי תצא למלחמה על אויביך, וכדאי’ בספה”ק שא”א לכבוש את האויב המיוחד של האדם
רק ע”י מסירות נפש, ע”ד היוצאים למלחמה שיוצאים על מנת למסור את נפשם, כמ”כ במלחמת
היצר, במלחמה על אויביך, שהיא הנקודה המיוחדת הזאת שצריך לתקן, צריך לצאת למלחמה עליה
במסירות נפש.
והשליחות של יהודי בעולם היא לאו דוקא בעניני איסור, אלא גם בדברים המותרים, וכמש”כ
רש”י בעניננו, במלחמת הרשות הכתוב מדבר, ופירשו צדיקים דהיינו המלחמה בעניני רשות והיתר,
כי השליחות העליונה היא אפילו במותר. וכמ”ש הרה”ק ר’ מנדל מויטעבסק זי”ע בפרי הארץ שכל
הנאה גשמית אפילו בדברים המותרים שיהודי נהנה היא נרגן מפריד אלוף, כי כל דבר גשמי אף המותר
אם אינו עושהו לשם מצוה הר”ז בכלל אשר שנאמר ה’ אלקיך שהוא שנאוי מאד בעיני השי”ת, וע”כ
הוא מפריד בין יהודי להשי”ת. ואיתא בתורת אבותעל מש”נ היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים
אם כבנים אם כעבדים, שע”ז גופא יש משפט ודין בראש השנה, באיזה אופן עובד יהודי להשי”ת, אם
כבנים כבן שכל הפצו לעשות נחת רוח לאביו, או כעבדים שעובדים רק מיראה. ואמנם מי שהוא בבתי’
בן אין נפק”מ אצלו אם זה איסור או היתר, שאינו עושה אפילו דברים המותרים שהם בבהי’ מפריד
אלוף, ומכריז מלחמה על ענינים אלו, ביודעו ששליחותו בעולם היא להלתם ביצרו בהיתר
כבאיסור.
וזהו אומרו כי תצא למלחמה, שתדע כי מעת יציאתך לעולם מוטלת עליך שליחות עליונה
למלחמה על אויביך שעבורה באת לעולם, ובכל ענין שבא לפניו צריך יהודי לדעת תפקידו שהוא
למלחמה על אויביך. ובראש השנה שכל הבריאה עומדת למשפט ודנים כל יצורי קדם האם יש עוד
צורך בקיומם אם לאו, הרי על יהודי במיוחד המשפט כפול, הן הדין בתוך כללות הבריאה, אם מתמלאת
על ידו הכוונה העליונה בבריאתו, ונוסף לזה הדין הפרטי שדנים אותו בתור בעל בתירה האם הוא בותר
ועושה כרצון ה’ למלא שליחותו עלי אדמות.
ועוד מרומז באומרו כי תצא, שהיוצא למלחמה הזאת עליו לצאת מעצמו לגמרי, היינו שיצא מכל
מציאותו וישתחרר מטבעיותו ומכל תכונות נפשו, כל’ הרמב”ם (הל’ מלכים פ”ז הט”ו) על היוצא
למלחמה, שישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם
מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. והוא הדין ביוצא למלחמת היצר, שצריך לצאת מכל מציאותו
וטבעיותו ומכל תכונות נפשו. יש אנשים היוצאים למלחמה זו יתד עם טבעיותם ותכונות נפשם,
שרוצים להכניע האויב בתוך המציאות שנמצאים בה. אך התורה מלמדת כי לנצת במלחמה זו אי
אפשר רק ע”י כי תצא, שיצא לגמרי מכל מציאותו, ע”י שישים נפשו בכפו ויפנה מכל דבר למלחמה
כל’ הרמב”ם.
עוד יש לפרש אומרו כי תצא, כי הכלל הראשון במלחמה הוא שלא תמתין עד שהוא יתקיף אותך
בבחי’ פחז עליו יצרו, אלא תקדים ותצא אתה למלחמה עליו. וכמאמר רבוה”ק, ה’ איש מלהמה,
הקב”ה הוא עם איש יהודי היוצא למלחמה עם היצה”ר. וזה שכתבה התורה, כי תצא למלתמה על
אויביך, או אז ונתנו ה’ אלקיך בידך, אם אתה תקדים ותפתח במלחמה, אז ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית
שביו, כי ה’ עם איש מלחמה. וזה מה רמצינו במלחמת עמלק שהיו לו גם נצחונות גדולים, כי
שם היה ויבא עמלק, שהוא בא ראשון ולא יצאו נגדו תחילה. כי אם היצה”ר בא ראשון ומשתלט
על האדם אז קשה לעמוד כנגדו, וכמאתז”ל (סוטה ג.) אין אדם עובר עבירה אא”כ נכנסה בו רוח שטות.
אך כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה’ אלקיך בידך, אם יהודי יוצא ראשון למלחמה, בידיעה שעל
כל צעד ושעל צריכה להיות הכרזת מלתמה על הצר הצורר, אז ונתנו ה’ אלקיך בידך. אבל אם אינו
עושה מאומה עד אשר ויבא עמלק, אז וילחם עם ישראל ברפידים, ברפיון ידים. ההתחלה אצל יהודי
לתשובה ולכל עניני עבודה, כי תצא למלתמה, שאתה תפתח במלחמה, כי אם תמתין עד אשר יבא
עמלק וכבר נכנסה הרוה שטות שוב לא תוכל לשלוט. רק כי תצא למלחמה על אויביך אז ונתנו
ה’ אלקיך בידך.
וראית בשביה אשת יפת תואר וגו’. כאן מלמדת התורה עוד, שגם אם יהודי ניצח את היצה”ר בקרב
הראשון לבל יתשוב שמעתה הוא כבר בטוח בנצחונותיו, אלא גם לאחר שנתנו ה’ אלקיך בידך
נותנים לו עוד נסיון, כמש”נ בהמשך וראית בשביה אשת יפת תואר וכל הפרשה, שאחרי שניצח בנסיון
אחד נותנים לו נסיון שני. וכדאיתא במאור עיניים (פר’ וארא) על מאחז”ל עשרה נסיונות נתנסה אברהם
אבינו, דכמ”כ כל יהודי צריך לעבור בימי חייו עשרה נסיונות. שכל חייו של יהודי רצופים נסיונות
החיים, וע”ז נאמר כי תצא, שתדע שכל חייך בעולם הם למלתמה על אויביך, שיהודי עובר תמיד נסיונות,
וזוהי המטרה שלמענה ירד לעולם. והקב”ה עוזר ליהודי, כשהוא זוכר שיש לו שליחות עליונה אז
מובטחת לו הצלחה עליונה, ונתנו ה’ אלקיך בידך ושבית שביו.
והתנאי הראשון ביציאה למלחמה הוא האמונה בנצחון הסופי, שזהו סד”כ בפר’ שופטים כי תצא
למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה’ אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים, ואי’
בתורת אבות, ר”ל כשתצא להלחם עם היצר, וראית סוס ורכב, הם הס”מ וכל כת דיליה, עם רב ממך,
שתראה עם רב מהחיצונים שהם ממך, שנולדו מחטאיך רח”ל, לא תירא מהם כי ה’ אלקיך עמך המעלך
מארמ”צ, היינו כשם שבהיותך שקוע במ”ט שערי טומאה במצרים, עם כל זה הוציאך השי”ת משם
והביא אותך אליו להיות לו לעם סגולה. והיינו שעליו לדעת ולהאמין שכחו של יהודי חזק יותר מכל
אויב שהוא, ובשעה שהיצה”ר מעמיד נגדו את כל מרכבת הקליפה סוס ורכב עם רב ממך,
אזי תפקידו להאמין שכל אלו לא יוכלו להכניעו, והנצחון הוא בידו שהבא לטהר מסייעין אותו, כיון
שאין כח בעולם יותר חזק מכחו של יהודי. ועל זה נאמר והיה כקרבכם אל המלתמה ונגש הכהן ודבר אל העם
ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל
תערצו מפניהם כי ה’ אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. אמונה זו שוודאי ינצח
היא היסוד הראשון, שרק בכחה שייך לנצח במלחמה. וע”כ איש הירא ורך הלבב, שאין לו האמונה הזאת, ילך
וישוב לביתו. אמנם אם תצא למלחמה מתוך האמונה בנצחון, אזי ונתנו ה’ אלקיך בידך.
וע”כ קוראים פרשיות אלו תמיד בחדש אלול, שהוא קודם התחדשות שנה חדשה. היות וכל
שנה היא יחידה בפני עצמה, שהיא התחדשות הבריאה, ולכל אדם יש את תפקידו המיוחד מה שצריך לתקן
בהתחדשות הבריאה של שנה זו. וזה מרומז בפרשה זו, כי תצא למלחמה על אויביך, כי תצא, היינו בצאתך
מהשנה שעברה לקראת השנה החדשה, למלחמה על אויביך, שצריך לפתות במלחמה על אויבו המיוחד נקודת
הרע שבקרבו. וכמ”כ מרומז בכי תצא למלחמה, שיהודי צריך להתגייס לצבא ה’ ולהתמסר לגמרי
למלחמה, שעיקר תפקידו של יהודי לקראת השנה החדשה הוא לשנות מציאותו וטבעיותו, שישנם כאלו
שקודם הימים הנוראים עושים תשובה על חטאים פרטיים אלו או אחרים אך אינם משנים את מציאות חייהם,
ועיקר העבודה והמלחמה היא לשנות את כל מציאותו וטבעיותו, שלזה צריך מסי”נ בכחות על טבעיים, ורק אז
ונתנו ה’ אלקיך בידך, כי להשיג נצחונות וכיבוש האויב שייך רק ע”י מסי”נ.
ב.
וכאמור התורה הק’ אומרת שהתנאי לונתנו ה’ אלקיך בידך הוא כי תצא למלחמה, שתקדים
אתה ותצא למלחמה על היצה”ר קודם שהוא בא אליך, והוא בכלל מאמרם ז”ל (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם
יצר טוב על יצר הרע. כי בשעה שהיצה”ר כבר התקיף את האדם נאבד ממנו ישוב הדעת ונכנסה בו רוח
שטות, ואין לו כח להשיב מלחמה שערה. וי”ל האיך ירגיז אדם יצ”ט על יצה”ר, ובמה יצא הוא תחילה
למלחמה על אויביך, ע”פ דברי רש”י הנז’ שבמלחמת הרשות הכתוב מדבר, ומרומז למלחמת היצר
בעניני רשות והיתר. וכנז’ שכל הנאה גשמית גורמת פירוד בדביקות של יהודי להשי”ת.
תכלית כל הבריאה היא שיהודי יהיה דבוק בה’, וההנאה של היתר עושה פירוד בינו להשי”ת. ומה”ט
תופס ענין קדושים תהיו מקום גדול ביותר בתוה”ק, וכן בדבר ה’ קודם קבלת התורה נאמר ואתם תהיו לי
ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי זה היעוד של יהודי להיות גוי קדוש, שאז הוא יותר חזק מהיצה”ר. וזהו פי’
לעולם ירגיז אדם יצ”ט על יצה”ר, היינו בעניני היתר, קודם שבא היצה”ר לפתותו לאיסור, שעניני היתר
עדיין אינם בתחום היצה”ר, שאין בהם איסור אלא שגורמים פירוד בין יהודי להשי”ת. וע”ז נאמר כי תצא
למלחמה, שתפתח אתה במלחמה בעניני רשות והיתר, ואז ונתנו ה’ אלקיך בידך, כי עי”ז הוא נהיה דבוק
בהשי”ת ואין ליצה”ר שלטון עליו. וזו העצה היחידה נגד היצה”ר, שיהודי יהיה דבוק בה’.
עוד י”ל במאמר לעולם ירגיז אדם יצ”ט על יצר הרע, שנאמר על העתים הנעלים של הימים
הקדושים וימים הנוראים, בהם איש יהודי משתחרר קימעא משלטון היצר, ואז תפקידו להרגיז יצר טוב על
יצר הרע, כי כשהיצה”ר כבר בא על האדם אזכבר אינו שולט על עצמו, ע”כ תצא למלחמה עוד לפני בוא
היצה”ר, והיינו בזמנים הטובים בהם אין שלטון היצה”ר חזק, אז יקבל על עצמו בהחלטה נחושה להלחם עד
טיפת הדם האחרונה. ועי”ז ונתנו ה’ אלקיך בידך, שיוכל להתגבר גם בעת שיבוא היצה”ר, למרות שהוא
כבר מבולבל בדעתו, כי יהודי הוא חלק אלו’ ממעל והקבלה שקיבל על עצמו בזמנים הטובים בעודנו
שליט על עצמו תעמוד לו שיתנו ה”א בידך. וזאת מלמדת כאן התורה באומרו כי תצא למלחמה על אויביך,
שלא תמתין עד שהיצה”ר יבוא אליך אלא צא אתה למלחמה עליו להרגיז יצ”ט על יצה”ר, הן בעניני רשות והן
שיקבל ע”ע בזמנים הטובים, שאז יהיה לזה קיום, שאפילו עת שמאבד את הדעת עומדת לו ההחלטה הנחושה
שקיבל על עצמו.
ועוד י”ל בזה, כמאתז”ל (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ליהודי יש
עצה כנגד היצה”ר והיא תורה תבלין, שכח התורה הוא כח הקדושה שעל ידו נהיה יהודי דבוק בהשי”ת
ואז אין ליצה”ר שום שליטה עליו. וע”ז נאמר כי תצא למלחמה, שאם הוא יוצא למלחמה וכלי זינו
בידו אז ונתנו ה’ אלקיך בידך, אך כאשר היצה”ר מתקיפו והוא בידים ריקות איך יעמוד כנגדו. וכמו
במלחמת עמלק שאתז”ל בכ’ ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, שרפו ידיהם מן התורה, והיינו שלא
היה להם כל נשק כשבא עליהם עמלק למלחמה, וע”כ נשארה המלחמה לה’ בעמלק מדור דור, שבימי
משה לא ניצחו אותו נצחון גמור, שהיה רק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, שרק החליש אותם
אבל לא השמידם לגמרי, ורק בהניח ה’ אלקיך לך מכל אויביך מסביב וגו’ ימחו אותו לגמרי, והכל מפני
שלא קיימו ישראל כי תצא למלחמה על אויביך בבחי’ ירגיז יצ”ט על יצה”ר, אלא ויבא עמלק עליהם וילחם
עם ישראל ברפידים כשלא היו בידם כלי מלחמה.
והנה במאה”כ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים עמדו המפרשים על אומרו מתחת השמים
שמיותר לכאורה. וי”ל בזה ע”פ מד”א במדרש (ב”ר פז,ח) על הנאמר ביוסף בעת הנסיון וינם ויצא
החוצה, קפץ בזכות אבות, כד”א באברהם ויוצ אותו החוצה. וביארנו בזה ע”פ מה שדרשו חז”ל על
ויוצא אותו החוצה שהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, כי מתחת לכיפת השמים היינו בתוך הטבעיות לא היה
יכול אברהם להוליד בנים, רק ע”י ויוצא אותו החוצה מעל כיפת השמים, מעל הטבעיות, היה אפשר שיהיו לו
בנים. ועד”ז היה בעת הנסיון אצל יוסף, כדאיתא שהיצה”ר של כל העולם נתלבש אז ביוסף ובאופן טבעי לא
היתה שום דרך שיוכל לעמוד בנסיון, ורק ע”י וינם ויצא החוצה שקפץ בזכות אבות ונתעלה מעל כיפת
השמים למעלה מעוה”ז, שנתרומם מעל הטבעיות, הצליח להתגבר על הנסיון. ובזה יש לפרש אומרו
תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, עמלק הוא כח הקליפה והסט”א שורש הרע של העולם, ומלחמת
עמלק מורה על מלחמת היצר. וע”ז אמר בהניה ה’ אלקיך לך מכל אויביך תמחה את זכר עמלק מתחת
השמים, שכל כוחו של עמלק הוא רק מתחת השמים, אבל מעל כיפת השמים אין לקליפת עמלק שום שלטון,
כאשר יהודי מתרומם ויוצא מעל הטבעיות בבחי’ קפץ בזכות אבות אין ליצה”ר שום שליטה עליו,
שזהו כחה של מסירות נפש, שאם יהודי הולך במסירות נפש לא יוכל לו שום כח שבעולם.
ג.
וי”ל עוד במשמעות כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה”א בידך, שכאמור מרומז בפרשה
זו ע”ד העבודה לזמני התשובה של אלול והימים הנוראים שאז יוצא יהודי למלחמה על היצה”ר
האויב הנצחי. וע”ז נאמר על אויביך כמודגש בספרי כנגד אויביך, היינו שהמלחמה אינה על פרט זה או
אחר, אם ישמע בקול היצה”ר לעשות העבירה שמפתהו או יתגבר עליו וימאן לעשות העבירה, אלא בתקופה
זו המלחמה היא על אויביך כנגד אויביך, להשתלט לגמרי על אויביך ולהכניעו תחת ידך. והדרך בזה
היא כמו שאמרו צדיקים עה”פ סור מרע ועשה טוב, שתסור מרע ע”י עשה טוב. והבי’ בזה, ע”פ משאחז”ל
במדרש (ויק”ר כא,ה) עה”פ בתחבולות תעשה לך מלחמה, אם עשית חבילות של עבירות
עשה כנגדן חבילות של מצוות, שלא כתיב איזה מצוות יעשה ורק שירבה במצוות, בתורה בעבודה בחסד
ובמעשים טובים. והענין בזה כי כל דבר טוב שיהודי עושה הריהו מחזק בזה את כח הטוב שבו ומחליש את כח
הרע, וכמו שאמר מרן אדמו”ר בב”א זי”ע, שכל דף גמרא שיהודי לומד הריהו מחליש בזה את כח היצה”ר,
והיינו שאפילו אם אין זה בענינים שבהם היצה”ר מתגרה בו מ”מ עצם הדבר שעושה חבילות של מצוות
הריהו מחליש בזה את כח הרע. וזהו סור מרע ע”י עשה טוב, שירבה בעשה טוב כמה שיותר. ונכלל במאחז”ל
הנז’ לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה”ר, שהוא לאו דוקא בפרט שבו היצה”ר מתגבר עליו, אלא באופן כללי
ירגיז יצ”ט על יצה”ר לחזק כח הטוב ולהחליש כח הרע. וזהו כי תצא למלחמה על אויביך, לא מאבק מקומי
על פרט זה או אתר, אלא מלחמה כללית להשתלט לגמרי על אויביך, שזו יעודה ותפקידה של התקופה זאת.
אמנם משמעות יעשה כנגדן חבילות של מצוות, משמע יותר באותו ענין ומדה שהיצה”ר מתגרה בו,
דהיינו שלא זו בלבד שימאן מלעשות כפיתוי היצר, שבזה עדיין אינו כובש אותו, אלא שיתקן לגמרי את
שורש הרע, והמדה אשר בה היצה”ר מתגבר עליו במיוחד יכניסה לקדושה ויתקנה בשורשה ובמקורה.
וכמד”א בקדושת לוי מהרה”ק מברדיצ’וב זי”ע עה”פ (בראשית ו) ונח מצא חן בעיני ה’, שלא מצינו עוד
אחרים שנאמר עליהם תואר זה של מצא חן בעיני ה’, ומפרש שהקליפה של אותו הדור היתה נשיאת חן
דטומאה, כמד”כ ויראו בני הא’ את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וע”ז נאמר ונח
מצא חן בעיני ה’, שמצא מדה זו של חן בה היה הדור פגום, ואותה הגביה להשי”ת לחן בעיני ה’, שעסק בתורה
ועבודה ומעשים טובים במדה זו של נשיאת חן, שהשתוקק למצוא חן בעיני ה’ ע”י עבודתו
ותורתו. והוא ענין מדה כנגד מדה, שמדה זו שבה הוא פגום יתקן ויכניסה אל הקדושה לעבודת ה’.
וזהו פי’ אם עשית חבילות של עבירות במדה מסוימת עשה כנגדן חבילות של מצוות באותה מדה עצמה
כדי לתקנה בשרשה. וזהו כי תצא למלחמה על אויביך, כנגד אויביך, שעיקר התפקיד בתקופה זו הוא להשתלט
לגמרי על אויביך, שלא תסתפק בזה שאינך שומע בקול היצה”ר, כי הא בהא תליא שכל זמן שאינך מכניעו
הרי אף אם סרבת לו פעם אחת יבא עוד ועוד, עד אשר תכניעו ותשתלט עליו
לגמרי. וזהו מאחז”ל (אבות ד) איזהו גבור הכובש את יצרו, היינו שכובש אותו ומכניעו לגמרי תחת ידיו.
ונכתב הענין בתורה בלשון מלחמה להורות שהוא ע”ד מלתמה בין המדינות, שכל עוד שאין כובשים את ארץ
האויב ונוטלים השלטון אין זה נצחון סופי, על אף שניצחו בשדה הקרב וגרם לו נזקים עצומים, כך גם הנצחון
הגמור במלחמת היצר הוא בידי הכובש את יצרו, שהשלטון בידיו והוא האדון והשליט על היצה”ר. וזהו אומרו
על אויביך שהוא לכאורה מיותר, אלא שבא הכתוב להדגיש כדברי הספרי כנגד אויביך, שתטול את השלטון
עליו באופן מוחלט.
(נתיבות שלום פרשת כי תצא)
מסילת