סוד הדעת
והנה האדם נברא בצלם אלהים הם רמ”ח מ”ע כנגד רמ”ח אברים ושס”ה ל”ת כנגד שס”ה גידין ושורש הכל
אהבה ויראה הידים להעלותן בקודש כאמור ועל ידי זה יתעלה מעלה מעלה והנה אמרו רז”ל נ’ שערי בינה
נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מא’ ויש להבין למה אמר וכולם נתנו היה לו לומר ומ”ט נתנו למשה אך
הענין הוא תכלית הידיעה היא אשר לא תדע ומפורש אצלנו במקום אחר שכל המ”ט שערים נוכל להשיג ושער
הנו”ן הנקרא (איוב כ”ח, ז’) נתיב לא ידעו עיט הוא עצם אלהות יתברך שמו שאין מי שישיגו ובלתי אפשרי
הוא וכשבא אל שער הזה ומשיג שהוא עצם אלהותו אשר אין בשום אופן לשום נברא מעליונים ותחתונים
בכח להשיגו היא תכלית הידיעה רצה לומר אשר משיג הידיעה אשר אי אפשר לידע כל זה מבואר במקום אחר
וכאן באנו בקצרה לכן משה רבינו ע”ה השיג גם שער הנו”ן ומפרש הש”ס כולם נתנו למשה והיינו גם שער
הנו”ן דהיינו שהבין חוץ מא’ שאין בכח והשיגו וזהו השגת שער הנו”ן והנה אף דכתיב (דברים ל”ד, י’) ולא
קם נביא עוד בישראל כמשה בנבואות לא קם אבל יכול להיות כ”א שיבא למדרגת משה בצדקתו כמבואר
במדרש אין לך דור שאין בו כמשה וכו’ ויוכל להכניס דרך השערים הנ”ל.
וזהו דבר אל בני ישראל קדושים תהיו שכולם יהיו קדושים וידבקו החומר אל הצורה ויתעלו למקום הקדושה
על ידי שאו ידיכם קודש כאמור ועל ידי נו”ן שערי בינה שנבראו יוכל לשער ולהשיג מה שבכחם להשיג ועד”ז
נקראים שערי בינה כי נודע בשערים שעלה כל חד כפום מה דמשער בליביה ועל ידי השערים כולם יכנסו
לפנים ואמר יכול כמוני שישיגו גם שער הנו”ן הוא עצם אלהותו יתברך שמו ת”ל כי קדוש אני ה’ קדושתי
למעלה כו’ ר”ל אף שתשיגו השער הנו”ן היא השגה שאני למעלה מקדושתכם ואינו מושג כלל זהו עצם
ההשגה אבל לא שתשיגו אלהותו כי לא יראני האדם וחי והבן:
וזהו (תהלים ק”ד, כ”ד) מה רבו מעשיך ה’ כולם בכמה עשית כי נודע שהצירוף של חכמה כ”ח מ”ה כנודע
מתיקונים שבכל מעשה ה’ שבכל העולם שנשתלשל מחכמה העליונה שגזרה חכמתו יתברך שיהא כך הוא
להביט הכ”ח מ”ה הוא מי המחיה הדבר ומה כוונתו והלא כבודו יתברך מלובש שם במעשה ההוא למען יכירו
על ידי זה כבודו כאמור לעיל שהוא מודד א”ע על ידי זה ומשתלשל בכדי שיקל להן להכיר גדולתו יתברך וזה
אינו כי אם מלאה הארץ קניניך להקנות עבד תחת רבו שיהא קנין הקדושה מלאה הארץ על ידי שיאחז בהטוב
שבמעשה ההוא ולהכניע קרע על ידי שיתן לב לדעת כ”ח מ”ה הוא כאמור.
(מאור עיניים – מטות)
במסכת סוטה לא אוכל עוד לצאת ולבא מלמד שנסתמו ממנו מעינות החכמה עיין שם ולהבין מאי זה לשון
לצאת ולבא אם הוא על דברי תורה דנודע כי הצדיק שהולך ממדריגה למדריגה אינו יכול לבא למדריגה גבוה
מהראשונה כי אם שיפול תחלה ממדריגתו הקדומה ולצאת ממנה לגמרי ואז אחר כך על ידי שיאחז צדיק דרכו
בתוקף חוזק התקשרותו ממקום נפילתו לבא למדריגה גבוה יותר מהקדום והטעם לזה כי יתרון אור מן החושך
כי מן בחי’ חשכות יבא ליתרון אור כי בחי’ העדר צריך להיות קודם להוי’ כמו בבריאת העולם שהוצרך להיות
מקודם תהו ובוהו ובונה עולמות ומחריבן ואחר כך היתה הויות העולמות וכמו כן בהאמור גם כן.
ונודע כי מ”ט שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר (תהלים ח’, ו’) ותחסרהו מעט מאלהים וגו’ הכוונה
שהשיג את מ”ט שערי בינה שאפשר לנבראים להשיג משם ולמעלה אי אפשר לשום נברא להשיג מחמת
ששער הנו”ן הוא עצם אלהותו של אין סוף ב”ה שאי אפשר בשום פנים להשיגו אפילו מלאכי מעלה כמ”ש
איה מקום כבודו ולפי זה השיג משה רבינו ע”ה כל מה שאפשר להשיג לנברא ולא הניח דבר מכל מה שאפשר
להשיג לנברא ולא הניח דבר מכל מה שאפשר להשיג ובודאי בשעת הליכתו כשהיה הולך ממדריגה למדריגה
קודם שבא למדריגה זו שאין למעלה הימנו בודאי היה מוכרח לצאת ממדריגתו הקדומה בבחי’ נפילה האמור
ואחר כך עלה יותר כאמור.
וזהו שאמר קודם הסתלקות מן העולם לא אוכל עוד לצאת ולבא כי עד עכשיו הוצרכתי תמיד לצאת מדרגא
הקודמת ולבא למדריגה יותר גבוה עד שעליתי למדריגה הגבוה שאני כהיום בה שאי אפשר לעלות ולהשיג
לפנים ממנה שהיא סתימא דכל סתימין כאמור וזהו שנסתמו מעינות החכמה והבן:
(מאור עיניים – וילך)