מקורות- פרק ח’

אומרו ולקה הכהן עץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שרפת הפרה, שהמדות גאות דקדושה ושפלות דקדושה

הם רק לאחר שרפת הפרה דהיינו הכנעת התומר והישות.

ומרומז ענין זה גם בהמשך הפרשה, בשירה שאמרו ישראל על הבאר, וממדבר

מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא, וכמו שדרשוהו חז”ל (נדרים נה.) על התורה. וזה אומרו

וממדבר מתנה שהתורה נתנה הקב”ה לישראל מתנה, וממתנה נחליאל, נחלת א-ל, שכיון שקבלו ישראל את

התורה נהיו נחלה להשי”ת, כמ”ד כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו, ומנחליאל במות, כיון שנהיו ישראל נחלה

להשי”ת הר”ז מרומם יהודי למדרגות עליונות מאד, בחי’ במות, מתוך זה שהוא בבחי’ חלק ה’ וחבל נחלתו, אך

ומבמות הגיא, מרוממות זו עלול הוא ליפול לגיאות רעה, ע”כ הדרך היא ומבמות הגיא, גיא לשון שפלות,

שישפיל עצמו, והיינו שיאחז בב’ המדות, ומבמות הגיא, גיאות ושפלות, שב’ מדות אלו שומרות זו על זו ויחדיו

הם שלמות העבודה.

יסוד עבודת ה’ של איש יהודי הוא שכל מעשיו יהיו כדי להתקרב להשי”ת, ובכל פעולה שעושה

יחשוב האם זה לנח”ר ולרצון לפני ה’. וכמאמר המגיד הגדול ממזריץ’ על תשובת הלל לגר שביקש ללמוד כל

התורה על רגל אחת, דעלך סני לחברך לא תעביד. ופירש לחברך מלשון להתחברותך, כל מה דסני ומפריע

להתחברותך עם השי”ת לא תעביד. והמוסר החזק ביותר המדבר אל נשמת יהודי ומביאו לידי כך שמה דעלך

סני לחברך לא תעביד, הוא המוסר של ה’ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, שכיון שבני אתה אל תמאס,

שהר”ז ממאס את בן המלך וגם כביכול ממאס ח”ו את המלך. וזה הדבר העיקרי שיהודי צריך לדעת, כמאמר

הר”ב ממז’בוז’ הנז’ שצריכים להסביר ליהודי ולהבינו מה הוא יהודי ואיזה כח עילאי טמון בו, שהרי בן המלך

הוא.

ובמש”כ בספה”ק תולדות יעקב יוסף הנז’ דאהרן מרמז על גיאות דקדושה, הנה גם לגבי אהרן מצינו

את מדת השפלות, כמשאחז”ל (חולין פט.) גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו

באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. וכן מד”א עה”כ (ויקרא ט) ויאמר משה

אל אהרן קרב אל המזבח, ואחז”ל שאהרן ראה דמות עגל על גבי המזבח והיה בוש וירא לגשת, אמר לו משה

למה אתה בוש לכך נבחרת. ואמר ע”ז הגה”ק רבי חיים ויטל זצ”ל, למה אתה בוש, בשביל שאתה בוש לכך

נבחרת, מפני שלבך שבור בקרבך. וי”ל שלאהרן היו ב’ המדות כאחד, בתחילה היה בבתי’ ונחנו מה והיה בוש,

אבל אח”כ צוהו הקב”ה לגשת לעבוד העבודה בבגדי קודש לכבוד ולתפארת היינו בגיאות דקדושה שהיא מצד

הנשמה, כי כאשר ניגש לעבוד העבודה ולהקריב קרבנות לפני השי”ת, צריך היה לחיזוק לכבוד ולתפארת.

ועוד י”ל בזה, שהלבושים המורים על חיצוניות היו באמת לכבוד ולתפארת, אך בפנימיות היה שבור ונכנע

בבחי’ ונחנו מה, וע”ד שפירש החתם סופר במאה”כ (דברים לא) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל

ישראל חזק ואמץ, שמשה ראה את ענותנותו של יהושע, כמד”א בתרגום יונתן ב”ע (במדבר יג) וכד חמא משה

ענוותנותיה דיהושע וכו’, ע”כ אמר לו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, אתה לעצמך יכול להיות שבור בפנימיות

נפשך, אבל לעיני כל ישראל חזק ואמץ. עד”ז היה אצל אהרן שכאשר ניגש לעבוד העבודה לעיני כל ישראל

היו הלבושים לכבוד ולתפארת אבל

בפנימיות היה בוש ושבור מאד.

(נתיבות שלום – פרשת חוקת )