מסילת ישירים – חושך
הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו כלומר: מתבונן ומפקח
על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא? לבלתי יעזב נפשו לסכנת האבדון חס
ושלום ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. והנה זה דבר שהשכל יחיבהו ודאי, כי
אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברח מאבדון נשמתו, איך יתכן
שירצה להעלים עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי! והעושה כן
הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמר את עצמם ועל כן יברחו
וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם, וההולך בעולמו בלי התבוננות אם
טובה דרכו או רעה הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה
ורעתו קרובה מהצלתו, כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני
עורון הרצוני, דהינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא .
והנה ירמיהו היה מתאונן על רע בני דורו מפני היותם נגועים בנגע המדה הזאת,
שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות אם
להעזב? ואמר אליהם) ירמיה ח, ו): “אין איש נחם על רעתו לאמר וגו’ כולה שב
במרוצתם כסוס שוטף במלחמה ,”והינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם
ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים ונמצא שהם
נופלים ברעה בלי ראות אותה. ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע
וערמתו, להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם רוח
להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם
כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם והיתה החרטה
הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זה מעין עצת פרעה
הרשע שאמר (שמות ה, ה): “תכבד העבודה על האנשים וגו'”, שהיה מתכון שלא
לבד שלא להניח להם רוח כלל לבל יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל
להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת .
כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם. כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות
ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה. הוא מה שהנביא צווח
ואומר (חגי ח, א” :(שימו לבבכם על דרכיכם”. ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-
ה): “אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך הנצל כצבי מיד וגו'” וחכמינו זכרונם
לברכה אמרו (מועד קטן ה, א” :(כל השם ארחותיו בעולם הזה זוכה ורואה
בישועתו של הקדוש ברוך הוא”. ופשוט הוא שאפלו אם יפקח האדם על עצמו אין
בכחו לנצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו (קדושין ל, ב) , כי היצר הרע תקיף
מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז, לב-לג): “צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה’
לא יעזבנו וגו'”, אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו ונצול
מן היצר הרע. אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יפקח
עליו, כי אם הוא אינו חס מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו זכרונם לברכה
(ברכות לג, א): “כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו”. והוא מה שאמרו (אבות
א, יב): “אם אין אני לי מי לי .”