תענוג
ועבדהו כי באמת הדעת הוא העיקר המביא לידי יראה ואהבה הגמורה כי אחר שידע ויאמין כי מלא כל הארץ
כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא תענוג כל התענוגים ברוך הוא וברוך שמו חי החיים אם כן בכל התענוגים
אילו יצוייר ח”ו העדר שפעת אורו וחיותו יתברך בהדברים הנבראים היו חוזרים הנבראים לתהו ובהו וכן בכל
העולמות עליונים ותחתונים אילו יצוייר ח”ו העדר חיותו מהן היו כלא היו ואם כן הוא העיקר בכל הדברים
ואם כן כשיאמין בזה ודאי לא יתאוה לשום תענוג בעולם מאחר שעיקרו הוא הבורא ברוך הוא ואם כן טוב
יותר לדבק את עצמו בתענוג האמיתי ולא להפריד ח”ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט”ז, כ”ח) מפריד אלופו של
עולם משכינתיה כי כל הדברים מכונים בשם שכינה דהיינו חיות השם יתברך השוכן בכל הדברים ואם הוא
עושה הדבר כמו שעושים אנשי המונים אזי מפריד ח”ו על כן בודאי מי שיש לו דעת זה יראה בכל דבר
הפנימיות המקיימו שהוא שכינתו ברוך הוא וידבק בו ויבוא לידי יראה ואהבה.
כי התורה הוא שמו של הקב”ה והשם הוא ושמו אחד ומה הוא היה הוה ויהיה כן התורה, ונבאר את זה כי הנה
נצטוינו (דברים ו’, ה’) ואהבת את ה’ כי אהבה הוא חסד כמה דאת אמר (מיכה ו’, ח’) ואהבת חסד. חסד ה’
מלאה הארץ כי למשל כל תענוגי העולם הם האהבות שהאדם אוהב תענוגים והנה נצטוינו על ידי התורה
לאהוב את ה’ ואל אהבה חיצוניות כי האהבות הגשמיות הם שירדו מלמעלה מעלה עד שבאו לכאן לארץ ומאן
דנחית מדרגיה קרו ביה וימת שנתגשמו הדברים הנאהבים אבל קודם בואם לארץ בהיותם בשרשם קודם
שנבראו וירדו לארץ היינו בהיותם בבורא יתברך אז היו בדקי הדקות ברוחניות וזהו (שיר השירים ז’, ז’) מה
יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים היינו שבתוך תענוגי העולם הזה הוא אהבה של הבורא ברוך הוא ויותר
האהבה שבתענוגי העולם הזה הוא אהבת נשים והזהירנו השם (קהלת ט’, ט’) ראה חיים עם אשה אשר אהבת
היינו שלא לדבק באהבה המתה על דרך מאן דנחית מדרגיה כו’ וימת כי אם ראה חיים שתביט ותראה על
החיות היינו השם ב”ה הוא מחיה את הכל ואתה מחיה את כולם וצריך להביט ולראות על האהבה החיים ולא
על האהבה המתה.
מאור עיניים – (שמיני)
ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך וגו’. ודרשו רז”ל בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע ולהבין איך אפשר
לאהוב השם יתברך ביצר הרע אבל הענין הוא שהשם יתברך צוה לאהוב אותו יתברך ואיך אפשר לאהוב דבר
שלא נודע מהותו לכן יעצה לנו התורה ביצר הרע והוא שהשם יתברך ברא בעולם משל שממנו נוכל להבין
הנמשל דהיינו כל התענוגים שבעולם כמו אכילה ושתיה ומשגל שיבין מפני מה אני אוהב אותו דבר הלא הוא
רק אהבה נפולה מעולם אהבה כנזכר אצלנו כמה פעמים ועל אחת כמה וכמה שיש לי לאהוב הבורא ב”ה
שהוא מקור כל התענוגים וזה שאמר דוד המלך ע”ה (תהלים ס”ט, י”ב) ואהי להם למשל רצה לומר שהם
סוברים שאני אוחז במשל לבדו ואין אני לוקח הנמשל אבל באמת אינו כן.
אך יש יצר הרע שמסמא עיניו בל יראה ליקח הנמשל רק לאחוז במשל לבדו העצה לזה הוא עסק התורה
כמאמר רז”ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו ולהבין למה קורא כאן בשם מנוול דוקא הענין
הוא כי כל התענוגים הם תענוגים שבורים ואינם שלימים שהם רק לפי שעה ואחר כך בטל נמצא הוא שבור
ואינו שלם וסופם הוא דבר מאוס כמו אכילה נעשה אחר כך דבר מאוס וכן שאר כל התאוות וזהו אם פגע בך
מנוול זה שמסיחך לדברים המאוסים משכהו לבהמ”ד כי התורה היא תבלין ליצר הרע כמאמר בראתי יצר הרע
בראתי תורה תבלין וזהו נקרא תשובה מאהבה שמשיב עצמו מהתאוות עצמם לאהוב השם יתברך וזדונות
נעשים לו כזכיות שמכל עבירה נעשה מצות אהבה שלוקח מהם הנמשל לאהוב השם יתברך ולכן נקרא התורה
תבלין כמו תבלין שממתקים אותו התבשיל עצמו כך על ידי התורה מהזדונות עצמן נעשים זכיות והבן:
(מאור עיניים – ואתחנן)