תת פרקים:
הרפואה השלימה
ישנו כלל בסיסי העובר כחוט השני דרך כל סוגיה השונים של הרפואה המשלימה (ההוליסטית). כלל זה אומר כי "אין לחלק משמעות בפני עצמו, אלא רק ביחס לשלם שאליו הוא שייך". זאת אומרת שהכאב ראש לא עומד בפני עצמו, אלא יש לו שורשים עמוקים ונסתרים, הנובעים מיחסי הכוחות הפועלים בגוף כולו. ברפואה הסינית מכנים שורשים אלו: תבניות של חוסר איזון כלל גופניים שמהם יוצאים ענפים של סימפטומים חיצוניים שונים. הקו המנחה הוא – אל תסתכל רק על הסימפטום. אומנם הוא בולט, וכואב, ואדום, אך הוא רק חלק קטן מהתמונה – קצה של קרחון, ואין לו משמעות בפני עצמו. אם תילחם רק בו לא תגיע לשום מקום. עליך לחפש ולהבין את השלם שאליו הוא שייך. להבין את מערכת היחסים שבינו, בין החלק – לשלם שממנו הוא נגזר. ככל שהמרפא יכול לפתוח את התמונה, ולקשר את החלק לשלם יותר מקיף, כך טיפולו יהיה יותר שלם ואמיתי.
אולם כדי לפתוח את התמונה לשלם הכולל ביותר, כדי להבין לעומק את מערכת היחסים שבין החלק לשלם, צריכה להישאל השאלה המתבקשת ביותר – מה גרם לשלם להתחלק לחלקים? אם נבין למה קיימים חלקים, למה יש מציאות "לכאורה" נפרדת בעולם התופעות שלנו, מה גרם לשבירה של השלם לחלקיו, אז נבין איך לחבר חזרה את החלקים וליצור שוב שלמות, ליצור בריאות.
שאלה זו לוקחת את המטפל ואת המטופל להשלכה של אותו כלל בסיסי שלמדנו על הוויתם האישית. אם אין משמעות לחלק בפני עצמו – אז גם לי המטפל ולך המטופל ולכוווולם אין משמעות בפני עצמם, אלא רק בהבנת הקשר והיחס שביניהם לבין השלם הסובב אותם. מהו אותו קשר ? מיהו אותו שלם? מהו אותו יחס? מה גרם לפירוד שבין השלם לביני?
רק ההבנה של מערכת יחסים זו תוכל לקרב אותי אל הבריאות השלימה – אל השלימות.
נושא זה הוא כמובן רחב וגדול מלהכילו במשפטים ספורים. כל ארון הספרים היהודי מנסה לחקור מערכת יחסים זו. אך אם בכל זאת ננסה לגעת בו בנגיעה קלה שבקלות, מספרים לנו חכמי ציון כי ה"מקור" האינסופי, מתוך טבעו הטוב רצה להיטיב, ולצורך כך ברא את האדם כמושא להטבה זו. את האדם הוא ברא ככלי בעל חסרון כדי שיוכל למלא ולהתמלא בכל אותו שפע אינסופי שרוצה לתת לו בוראו.
תפקידו של האדם הוא אם כן להכיר את רצונו של בוראו להיטיב לו, ולהכין את עצמו על מנת שיוכל להכיל את כל אותו שפע אינסופי שהוא רוצה לתת לו. החסרונות והצרכים הטבועים בו אינם כי אם שערים ודלתות שדרכם הוא אמור להשיג חיבור עם מי שמסוגל למלא אותם. הם נשלחו לו כהזמנה לקשר. מי שלא יודע זאת וחושב כי תכליתו בעולם היא פשוט להתענג על ההרגשה הנגרמת מהמילוי הפיזי של צרכים אלו פשוט מפספס את הפואנטה ומצריך את המתכנת הגדול לשלוח לו חסרונות גדולים יותר בצורות מצורות שונות. מכות ומחלות אלו נועדו לעורר אותו להכרה הנכונה על אופן ההתמלאות הנכון שיביא אותו לחיבור ושלמות עם יוצרו.
קו הפרדה רוטט האמור לעורר את האדם ששגה בהבלי ה"מטריקס" ושכח את תפקידו .bumper תפקיד המחלה הוא כמעין וייעודו. הוא שולח לו חסרון קצת יותר קשה למילוי – כדי שיחפש את מי שממלא ולא עם מה ממלאים.
הטבע הגופני והנפשי מראה כי כאשר האדם מאבד את נקודת המרכז הוא אינו מרגיש. הוא מתחיל לסטות אך עם סטייתו הוא ממשיך להאמין שהוא עדיין במרכז – שהוא בסדר. כל השאר עקומים קצת . התפקיד של שיטות כמו ההומיאופתיה היא לתת לאותו אדם בעיטה קטנה לאותו כוון אליו סטה כדי שיתעורר וישים לב לאן הוא הגיע. ואז יאזור כוחות כדי לחזור לנקודת האמצע המאוזנת. גם נפילת הגוף למחלה , היא יישום של אותו הגיון.
מי שתפוס בעוורונו בתוך המטריקס, כמו שעד המחלה היה עסוק במילוי גשמי של צרכיו, גם בזמן המחלה הוא חושב שהפתרון טמון בתרופות גשמיות שונות, ובהעלאת מינונם עם הפסקת השפעתם. חומר חומר חומר. גשם גשם גשם. הוא לא מבין כי החומר וההנאות שהוא מפיק הן בסך הכול מדריגה נמוכה ביחס להנאות ולשפע הרוחני הזך יותר שמבקשים לתת לו ומחכים שהוא יואיל בטובו להפתח אליו. אם הוא היה בזמן בריאותו לומד לשלב את החלקים הרוחניים באישיותו בתוך ההנאות הגופניות שלו, מלבד התענוג העליון שהוא היה מפיק, הוא היה נמנע מהשיעור האינטנסיבי ששולחים לו בלית ברירה כדי שיתבונן ויכיר את צדדיו וחלקיו העליונים הרוחניים
בסך הכול מנסים ללמד אותו להינות באמת. להינות בשלימות. להינות עם כל הנשמה. הנאה שלימה שעיקרה חיבור בכל הרמות אל מעיין הבריאה. אל ה"מקור".